ליבת העסקים של לב לבייב

לב לבייב לא שיער לרגע שזאת תהיה קבלת הפנים שלה יזכה משוק ההון ועולם העסקים הישראלי.



מהרגע בו חתם בסוף שנת 96' על המסמכים הסופיים לרכישת השליטה באפריקה ישראל מידי בנק לאומי המתקפה לא פסקה במשך שנתיים: זה התחיל עם השאלה מי זה לעזאזל לב לבייב? מאין יש לבחור שעוד לא חגג 40 שנה מיליארד שקלים כדי לקנות את אחת החברות הגדולות בישראל? איך הוא עשה את הונו, מדוע גליה מאור מנכ"לית בנק לאומי שהשאירה בידו 20% מהחברה מוכנה להיות שותפה שלו, וכיצד זה שעמירם סיון יו"ר הנהלת בנק הפועלים מוכן להלוות לו כסף.



אחר כך באו השאלות על המינוף הגבוה של העסקה כאשר התברר שאת רובה מימן בנק הפועלים, ועל ההחלטה שלו להתממן במט"ח ערב המשבר הפיננסי הבינלאומי שגרר פיחות גדול והפסדים כבדים ללבייב ולחברה עצמה.



ואז כאשר הסתיים הדיון הכלכלי החלו חגיגות השבת; אפריקה ישראל היא הבעלים של קניון רמת אביב, וההחלטה הראשונה שנתקבלה עם העברת השליטה היא לא להפעיל את הקניון בשבתות. "זה יהרוג לו את הביזנס" הסבירו מומחים לנדל"ן, "את הכסף הגדול עושים בסופי שבוע" הסבירו מומחים בענף הקניונים.



"מהרגע שלבייב התחיל לסגור את עסקי החברה בשבתות נרתעים משקיעים בבורסה ממניות החברה כאילו היו בשר לבן. הפליא להסביר זאת אחד הפרשנים שהרגיש שהוא בקיא בכלכלה, חברה ודת ובכך שיקף את העמדה של רבים מאנשי העסקים: לבייב יצטרך לבחור בין הדת לבין העסק.



פרסום הדו"חות הכספיים של אפריקה ישראל לשנת 2001 אתמול הוא הזדמנות טובה לסכם את חמש שנות שליטתו של לבייב בחברה. מתברר שאיש העסקים האלמוני שהיה ידוע עד רכישת אפריקה ישראל רק בקהילת היהלומנים הצליח לצלוח את תקופת הגאות והמשבר עם הישגים שמעטים מחבריו בקהילה העסקית יכולים להציג.



אפריקה ישראל סיימה את 2001 עם רווח נקי של 155 מיליון שקלים בהשוואה לרווח של 144 מיליון שקלים בשנת 2000 ורווח של 107 מיליון שקלים בשנת 99'. הגידול ברווח בולט בשנה שבה רוב חברות ההשקעות בכלל וחברות נדל"ן בפרט הציגו נפילה ברווחים במקרה הטוב או הפסדי עתק במקרה השכיח.



רווח והפסד הוא פרמטר שעשוי פעמים רבות להטעות, בעיקר בחברות נדל"ן - ולכן כדאי להעיף מבט בתזרים המזומנים של החברה: זה הסתכם בשנה שעברה ב-353 מיליון שקלים בהשוואה ל-131 מיליון שקלים בשנת 2000 ורבע מיליארד ב-99'. הדרך הטובה ביותר לדעת האם הרווחים שמציגה חברה במאזן הם אמיתיים, ואם הבעלים והמלווים של החברה סבורים שהיא יכולה לחזור עליהם לאורך זמן הוא לבחון את מדיניות הדיווידנד. אפריקה ישראל חילקה בשלוש השנים האחרונות דיווידנד במזומן לבעלי המניות של 290 מיליון שקלים, ואתמול הכריזה על דיווידנד של 190 מיליון שקלים נוספים.







5 השנים בהן לבייב שלט וניהל את אפריקה ישראל היו תקופה דרמטית במשק: השנתיים הראשונות היו שנים של טלטלות בשווקים, השנה השלישית והרביעית היו שנות גאות חסרות תקדים בכלכלה ובבורסות, ובשנה החמישית חווה שוקי ההון בעולם ובישראל את אחד המשברים החמורים ביותר שראינו.



המעבר במהירות מגאות לשפל גרם לרוב חברות ההשקעה הגדולות במשק לעשיית טעויות קריטיות בימי הגאות ולמחוק בשנת המשבר רווחים של שנים ארוכות. הדוגמא הבולטת ביותר היא חברת דיסקונט השקעות שהפסידה מיליארד שקלים בשנה שעברה ובכך ומחקה רווחים של 5 שנים.



לב לבייב לא כבש אף פעם את שוק ההון הישראלי; הוא סולד מחשיפה ותמיד היה חלש בסיסמאות, הוא העיד על עצמו שהוא מתקשה להבין בהיי-טק ולכן לא נכנס להיי-טק. אפריקה לא נוהלה על פי האופנות השלטות בוול סטריט ולא ניסתה לרצות בכל מחיר את שוק ההון.



בסיכום התקופה זה עבד לא רע: מניית אפריקה ישראל הציגה תשואה ריאלית של 155% בחמש השנים האחרונות מול תשואה של 42% למדד המעו"ף, 55% למניית דיסקונט השקעות מקבוצת רקנאטי, תשואה של 20% להכשרת הישוב של משפחת נמרודי, תשואה של 20% לחברה הכלכלית של אליעזר פישמן, תשואה שלילית של 45% לפולאר השקעות מקבוצת שרם ותשואה שלילית של 65% לקונצרן כור שבשליטת יונתן קולבר וצ'רלס ברונפמן.



לבייב לא הרוויח 155% כמובן משום שהוא קנה את חבילת השליטה בחברה מבנק לאומי בפרמיה משמעותית מעל מחיר השוק. הוא זכה במכרז לאחר ששילם מחיר מלא שרבים ראו כיקר. אלא שהביצועים הכספיים של החברה מנעו ממנו את ההפסדים שנגרמו להרבה אנשי עסקים שביצעו עסקאות דומות בשנים האחרונות: הוא שילם מיליארד שקלים עבור החברה, חלקו בדיווידנדים של החברה מסתכם בכ-320 מיליון שקל והיום לאחר הדיווידנדים היא נסחרת בשווי שוק של 450 מיליון דולר - 10% מעל המחיר שהוא שילם לבנק לאומי.



אולי זה מקרה ואולי עוד סימן: אצל לבייב, דיווידנדים הם הדרך העיקרית ליהנות מההשקעה שלו. בניגוד להרבה בעלי שליטה אחרים שמושכים מהחברה דמי ניהול ומשכורות משוגעות לבייב הסתפק בשכר של כ-1.2 מיליון שקלים - בערך חצי או שליש ממה שמקובל היום בחברות בגודלה של אפריקה.



לשכר הנמוך יש גם הגיון עסקי מאחוריו: ניהול אפריקה ישראל הוא אינו העיסוק העיקרי של לבייב - רחוק מכך: אפריקה מנוהלת ביום יום על ידי מנהלים שכירים ואילו רוב זמנו של לבייב הוא בעסק העיקרי שלו - כריה, עיבוד, ליטוש ושיווק של יהלומים.



היכולת שלו להצליח בענפים שביניהם אין הרבה קשר מעוררת הפתעה, בעיקר על רקע הניסיון הנצבר בעולם. בינתיים מצליח לבייב להוכיח שאצלו "ליבת העסקים", כפי שקוראים לזה היום בז'רגון היא לא תחום מסוים אלא פשוט להרוויח כסף.