3 חודשים ולפחות 6 בעיות סבוכות

בשבוע שעבר הודיע משרד התקשורת רשמית על מינוי ועדה בראשות רן קרול לבחינת התחרות בשוק התקשורת. המשרד לא מיהר למנות את הצוות, ואלמלא המגעים שהחלו להתרקם עם מועמדים פוטנציאלים לרכישת בזק , ספק אם גם עכשיו היה המשרד מודיע על המינוי.



מנכ"ל משרד התקשורת, אורי אולניק, הודיע על כוונתו לבחון מחדש את כללי פתיחת השוק כבר לפני חצי שנה, לאחר שהתברר סופית שהתחרות בשוק התקשורת הפנים ארצית לא תיפתח בזמן הקרוב.



הרכב הצוות, שמינה השר ראובן ריבלין, מלמד כי ריבלין אינו מתכוון להקל בו ראש. היו"ר רן קרול היה ראש אגף התקציבים באוצר; אורי אולניק, מנכ"ל משרד התקשורת ויוזם הוועדה, בחר במעמד של חבר מן המניין, אך נוכחותו תבטיח עבודה נמרצת ועמידה בלוח הזמנים שנקבע, כלומר: הגשת מסקנות בתוך שלושה חודשים.



חבר נוסף בוועדה, פרופ' ראובן גרונאו, כיהן בראש ועדת תעריפי בזק ונמנה עם קומץ אנשים המבינים באמת את מכונת העסקים של מונופול התקשורת הישראלי. כראש ועדת התעריפים אמור גרונאו לתכנן את תעריפי בזק לשנים הקרובות, על רקע פתיחת השוק לתחרות.



מעורבותו בוועדת התחרות נועדה בין היתר להבטיח תיאום בין החלטות משרד התקשורת בתחומים שונים הנוגעים לפתיחת השוק.



גם יורם טורבוביץ חבר בוועדה. טורבוביץ, איש עסקים פרטי, היה בעבר מנכ"ל דסק"ש והאיש שהמציא מחדש את מוסד הממונה על ההגבלים - והפך אותו למכשיר להסדרת התחרות במשק. כמו כן חברים בוועדה שני סמנכ"לים בכירים במשרד התקשורת - סמנכ"ל ההנדסה חיים גירון וסמנכ"ל הכלכלה ד"ר אסף כהן; סגן הממונה על התקציבים באוצר יואל נווה; וסמנכ"ל משרד התקשורת בעבר ואנליסט תחום התקשורת בארתור אנדרסן בישראל, אבי טייטלמן.



חבר הוועדה זאב ברגמן הוא מנכ"ל קומברס ואיש עסוק מאוד. קומברס היא יצרנית תאים קוליים הנאבקת בשוק הנחלש. החברה נקלעה בסוף 2001 להפסדים והיא מפטרת מאות עובדים במאמץ לשרוד. הוועדה אמורה לפעול בלוח זמנים צפוף, ולכן ברגמן, המייצג בוועדה את תעשיות האלקטרוניקה, אינו צפוי להיות חבר פעיל במיוחד.



מינוי פחות מקצועי בוועדה הוא ורד מולכו. מולכו היא אשת עסקים ובעלת חברת הברוקרים "ורד דורות" המתמחה בשוק האג"ח. הצוות לא יזדקק למומחיותה באיגרות חוב שחר או גילון, אבל מולכו היא פעילה חשובה במפלגת השלטון וחברה בצוותי חשיבה של הליכוד בענייני כלכלה.



רעיון עסקי חסר היגיון
משרד התקשורת השתהה מאוד בקבלת ההחלטות המתבקשות מקריסת שוק התקשורת. למעשה קרסו חלומות התקשורת הפנים ארצית זמן רב לפני שסלקום הודיעה על נסיגתה ממכרז התדרים בסוף 2001. היזמים שתיכננו בעבר להקים את הרשתות הפנים ארציות, בנו את תוכניותיהם על אפס הוצאות בהקמת התשתית. היזמים היו אמורים לבצע את ההשקעה הראשונה, להפעיל את הרשת ולקבל בחזרה את כספם באמצעות הנפקת מניות לציבור והצעת מכר.



זהו רעיון עסקי חסר היגיון לחלוטין, אבל כך בדיוק קם המפעיל השלישי בשוק הסלולרי, פרטנר .



מפעילת השיחות הבינלאומיות, ברק, הוקמה גם היא לפי תוכנית דומה, וכישלון התוכנית הפך את ברק מחברת תקשורת מבטיחה לחברה הנזקקת לשיקום פיננסי מקיף.



קריסת שוקי ההון שמטה את הבסיס לתוכניות להקמת תשתיות תקשורת חדשות בישראל. משרד התקשורת התקשה להפנים את המציאות החדשה, והמשיך להציב ליזמים דרישות בלתי אפשריות להקמת רשת תקשורת פנים ארצית. היזמים שיתפו פעולה, ולא דרשו את ביטול המכרז וקיום מכרז מחודש בתנאים מציאותיים.



סלקום נקטה את אסטרטגיית המשתתף היחיד במכרז: היא לא משכה את בקשתה להשתתף במכרז, אך הפעילה לחצים כבדים לשנות את התנאים להקמת הרשת מקצה לקצה. סלקום היתה כביכול הסיכוי האחרון של משרד התקשורת לפתוח את התחרות בשוק התקשורת.



עיקר הדרישות של סלקום נועדו לבטל את הדרישה להקמת רשת תקשורת שווה לכל נפש, להעניק רישיונות לשירות סלקטיווי ללקוחות נבחרים, ולאפשר לה שימוש בתשתית של בזק.



דרישות אלה עומדות לא רק בניגוד לכללי המכרז של משרד התקשורת, אלא מנוגדות גם למדיניותו המוצהרת: המדיניות התבססה על דו"חות של ועדות שקבעו כי התחרות תתפתח על ידי יזמים שיקימו תשתיות עצמאיות, ויפעילו בתוך שלוש שנים מיום קבלת הרישיון תשתית שתספק שירות לכל לקוח במרבית האזורים המאוכלסים.



ועדת קרול תעבוד בלוח זמנים בעייתי. היא צריכה לקבל בתוך שלושה חודשים החלטות שוועדות ומומחים ברחבי העולם מתלבטים בהן שנים.



אחד מכלי העבודה העיקריים של הוועדה יהיה עבודת מחקר בינלאומית של חברת ייעוץ גדולה. העבודה מתארת צעדים שנעשו לפתיחת שוקי תקשורת אחרים בעולם, ומביאה מסקנות והמלצות. במשרד התקשורת סירבו בסוף השבוע למסור פרטים נוספים על המחקר המוזמן.



עם המחקר ובלעדיו, תצטרך הוועדה להציע תשובות ברורות לשאלות קשות המעיבות על עתיד התחרות בשוק התקשורת. להלן שש מהן:



1. שירות לא רווחי
סלקום מעוניינת בשמנת בלבד: מוסדות ועסקים בעלי חשבונות תקשורת גדולים. היא אינה רוצה לספק שירות למשקי בית ששירותם אינו רווחי ואף מהווה נטל על כתפי בזק. אם ייענה משרד התקשורת לבקשה, ייהנה רק השוק העסקי מהתחרות, בעוד שהצרכנים הביתיים יצטרכו להמשיך ולחכות לתחרות, אולי עוד שנים רבות.



2. תחרות בתנאים שווים
בזק תפעל בכל כוחה למנוע את מילוי דרישותיה של סלקום, שכן המגזר העסקי הוא מקור הרווח האחרון שנותר לבזק ובו לא הכתה התחרות. בזק תדרוש תחרות בתנאים שווים, כלומר: דרישה משני המתחרים לספק שירותי תקשורת לכל דורש - גם ללקוחות בלתי משתלמים. לחלופין תדרוש בזק פיצוי כספי כבד תמורת ההיתר לסלקום לספק שירות סלקטיווי.



3. אנבנדלינג
הדרישה לשימוש חלקי או מלא בתשתיות בזק על ידי המתחרים ("אנבנדלינג") מתגלה כבעייתית. ניסיונות שנערכו באנגליה ובארה"ב לפתח תחרות באמצעים אלה לא צלחו. המשרד יצטרך להחליט אם לוותר על הניסיון או ליצור מבנה מוצלח יותר על סמך הניסיון העולמי הרע. התנגדותה של בזק לאנבנדלינג מובנת מאליה, אך היא אינה אמורה להרתיע את הוועדה.



4. הפרטת בזק
הליכי ההפרטה