משקי הבית - גלגל ההצלה של הבנקאות ב-2001

ב-2001 ירדו רווחי חמשת הבנקים הגדולים בכ-49% והסתכמו ב-1.9 מיליארד שקל. הירידה החדה
ברווח משקפת במידה רבה את מצב המשק הישראלי - מיתון והאטה. הבנקים הגדולים, המממנים את
עיקר הפעילות במשק, אינם יכולים שלא להיפגע מה"משבר החמור ביותר שחווינו בחמישים השנים האחרונות", כפי שאמר יו"ר בנק לאומי, איתן רף, בעת הצגת דו"חות הבנק.



לאחר שרוב החברות דיווחו על התוצאות העסקיות שלהן ל-2001, ניתן לאמוד את גודל המשבר: הפסדים עצומים לחברות הגדולות במשק. ההפסד המצרפי של 12 החברות שהפסידו את הסכומים הגדולים ביותר
במשק הישראלי הוא כמעט 10 מיליארד שקל. בהן נמנות כור, שהפסידה ב-2001 2.5 מיליארד שקל; כלל תעשיות, שהפסידה 669 מיליון שקל; ודיסקונט השקעות, שהפסידה 252 מיליון שקל ברבעון הרביעי של 2001.



להפסדי החברות הגדולות יש קשר ישיר עם הגידול החד בהפרשות לחובות
מסופקים של חמשת הבנקים הגדולים - שעלו ב85%- והסתכמו ב4.35- מיליארד
שקל ב2001-. זאת ועוד, להפסדי העתק של החברות הגדולות ולקשיים שאליהם
נקלעו ענפים כמו התקשורת והנדל"ן, יש חלק נכבד בגידול של 35% בסעיף
החובות הבעיתיים של הבנקים האלה, שהסתכמו ב50.1- מיליארד שקל.



בשנה קודרת זו, אחד המגזרים הבטוחים והיציבים ביותר, שלא השפיע לרעה
על השורה התחתונה בדו"חות הבנקים, היה מגזר הבנקאות הקמעונית.
מנכ"לים ויו"רים של בנקים אמנם לא מחזרים לפתחם של הלקוחות הקטנים
ולא פוגשים אותם בנסיבות חברתיות, אך משקי הבית אינם נוטרים טינה,
וממשיכים להיות מוקדי הרווח וההכנסה העיקרים - גם בתקופות משבר קשות.
לכך תרמה בוודאי רמת התחרות הנמוכה בתחום זה, וכן היותם של משקי הבית
קהל שבוי בידי הבנקים.



דו"חות הבנקים הגדולים מאששים השערות אלה. משקי הבית צורכים רק 13%
מתיק האשראי של בנק הפועלים, מפקידים בו 62% מהפיקדונות ותורמים 58%
מהרווח הנקי. אם מוסיפים את התרומה של ענף המשכנתאות, ענף קמעוני
בפני עצמו, התרומה של משקי הבית לרווח הנקי הגיעה ב2001- ל71%-.



המגזר העסקי מרכז את החברות הגדולות במשק, וצורך 55% מהאשראי של הבנק.
מגזר זה תורם רק 25% מהרווח הנקי של הבנק. המנכ"ל הפורש של הפועלים,
עמירם סיון, מסביר: "ההכנסות של כל החטיבות עלו בשנה האחרונה, למרות
המיתון. עם זאת, בחטיבה העסקית והמסחרית קוזזה העלייה ברמת ההכנסות
בעלייה ברמת ההפרשות לחובות מסופקים. בחטיבה הקמעונית חלה עלייה
בהכנסות, ואין עלייה בהפרשות לחובות מסופקים".



ב2001- הסתכמו הכנסות המגזר הקמעוני ב7.4- מיליארד שקל - עלייה קלה
לעומת 2000. ההפרשה לחובות מסופקים בגין חטיבה זו ירדה ב14%- והסתכמה
ב264- מיליון שקל. ב2001- הסתכם הרווח הנקי במגזר זה ב523- מיליון
שקל, לעומת רווח נקי של 512 מיליון שקל ב2000-. הכנסות המגזר העסקי
עלו אמנם ב17%- והסתכמו ב1.4- מיליארד שקל, אך ההפרשות לחובות
מסופקים עלו חדות - ב 177%-- והסתכמו ב680- מיליון שקל. במגזר המסחרי
(לקוחות עסקיים בינוניים) הנתונים זהים.



בבנק לאומי הנתונים לא שונים מהותית, אלא מסורתית; ללאומי יש אחיזה
טובה יותר במגזר הלקוחות העסקיים הבינוניים (בנקאות מסחרית), שתורם
חלק גדול יותר מהרווח ומההכנסות מאשר בהפועלים. משקי הבית צורכים 13%
מסך האשראי של הבנק, מפקידים 54% מסך כל הפיקדונות בבנק, ותורמים 42%
מההכנסות בבנק ו21%- מהרווח מפעולות רגילות לאחר מסים.



הבנקים הקטנים לוטשים עיניים ללקוחות משקי הבית, אך מבנה מערכת
הבנקאות אינו מאפשר להם לזכות בנתח שוק משמעותי יותר. יו"ר הבנק
הבינלאומי, שלמה פיוטרקובסקי, אומר כי אם היתה מתפתחת תחרות אמיתית
על האשראי הצרכני למגזר משקי הבית, ניתן היה להוריד את הריבית על
משיכת היתר בשיעור ניכר.



לדבריו, אם הרמה הממוצעת של המרווחים והעמלות שגובים הבנקים ממשקי
הבית היתה דומה לזו הנגבית מהמגזר העסקי, ציבור משקי הבית היה חוסך
כ3- מיליארד שקל בשנה. פיוטרקובסקי סבור כי לתחרות שלא קיימת במשקי
הבית יש השפעה שלילית, המונעת מהמשק לצאת מהמיתון - למשקי הבית חסרים
למעשה 3 מיליארד שקל, שבעזרתם היו יכולים להגדיל את הצריכה הפרטית
ולעודד צמיחה.



הכלכלן הראשי של הבנק הבינלאומי, חזי גוטמן, אומר כי בשנים האחרונות
התעצמה התחרות בין הבנקים: לישראל נכנסו בנקים זרים, חלו התפתחויות
טכנולוגיות ואף דה-רגולציה של השווקים הפיננסיים בישראל. עם זאת,
התעצמותה של התחרות לא היתה סימטרית בכל המגזרים. "בלטה מאוד התחרות
הגוברת במגזר הלקוחות העסקיים, וכן במגזר לקוחות הבנקאות הפרטית",
אמר גוטמן. "התחרות הובילה לשחיקת מרווחים וירידה בשיעורי העמלות.
לעומת זאת, במגזר הבנקאות הקמעונית אין למעשה תחרות בין הבנקים,
והדברים באים לידי ביטוי במרווחים פיננסיים גבוהים ובעמלות תפעוליות
גבוהות ומגוונות".



גוטמן מסביר כי ההכנסות מהבנקאות הקמעונית גבוהות מאוד יחסית לחלקה
באשראי; אם היחס בין הכנסות מפעולות מימון לבין נפחי הפעילות
הפיננסית (אשראי לציבור ופיקדונות הציבור) במגזר הקמעוני היה דומה
ליחס הקיים במגזר העסקי, ההכנסה מפעולות מימון לבנקים היתה פוחתת
בכ1.7- מיליארד שקל - שהיו נחסכים מהוצאות המימון של משקי הבית.
לדברי גוטמן, הערכה זו מוטה כלפי מטה. לדעתו, בפועל הנטל העודף על
מגזר משקי הבית גבוה מ1.7- מיליארד שקל בשנה.



גוטמן אומר כי הנטל העודף מתבטא גם בעמלות תפעוליות גבוהות יותר
שמשלמים משקי הבית. סך ההכנסות התפעוליות ואחרות (למעט הכנסות מקופות
גמל) הנובעות מהבנקאות הקמעונית גדול פי ארבעה מההכנסות התפעוליות
האחרות שנובעת מהבנקאות העסקית. גוטמן מעריך כי על משקי הבית מוטל
נטל הוצאות נוסף של כ1.4- מיליארד שקל - בכל הפעילויות הפיננסיות
המניבות עמלות שמתבצעות במערכת הבנקאות.



"נטל עודף זה מצביע ללא ספק על ליקוי משמעותי בתחרותיות בין הבנקים
במגזר זה", אמר גוטמן. "גודלו של הנטל העודף הופך אותו לבעיה ברמה
המקרו-כלכלית. ביטול הנטל שווה ערך להורדת נטל המס בכ6%-, או