החוב הממשלתי זינק ל-96% תוצר ב-2001

החוב הממשלתי הכולל (הפנימי והחיצוני) הגיע בסיום שנת 2001 ל-447 מיליארד שקל, עלייה ריאלית של 5.9% לעומת סוף שנת 2000 - כך עולה מנתוני המחלקה המוניטרית בבנק ישראל. יחס החוב לתוצר עלה חדות בשנת 2001 והגיע ל-96%. זאת, לאחר מגמת ירידה ביחס החוב לתוצר מאז תוכנית הייצוב, שבמהלכה ירד משיעור של 106% בשנת 1995 ל-91% בתום שנת 2000. מקורה של העלייה ביחס החוב לתוצר, שהתרחשה במחצית השנייה של שנת 2001, הוא בעיקר בגיוסי ההון הגדולים של הממשלה, בשל החריגה הגדולה שנרשמה בגירעון הממשלתי, וכן בשיעור גידולו הנמוך של התוצר הנומינלי, בעקבות ההאטה בפעילות הכלכלית ובאינפלציה.

במחלקה המוניטרית מדגישים כי יחס החוב לתוצר הינו אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיניי משקיעים זרים - כך שככל שיחס זה יורד נתפש המשק בעיניהם כיציב יותר. כמו כן, אחד התנאים המרכזיים שנקבעו בכללי מאסטריכט להצטרפותם של משקים לאיחוד המוניטרי האירופי הינו חוב שלא עולה על 60% תוצר או תוואי ירידה ברור של החוב לקראת שיעור זה.

השוואה של יחס החוב לתוצר למדינות נבחרות בעולם מראה כי יחס החוב לתוצר בישראל גבוה יחסית לממוצע המדינות המפותחות (מדינות ה-OECD) שעומד על 73%. בבנק ישראל מזהירים כי עלייתו החדה של יחס החוב לתוצר עשויה לפגוע באמינות המשק הישראלי בעיני משקיעים מקומיים וזרים - דבר אשר עלול להתבטא בפגיעה בדירוג האשראי של מדינת ישראל, ובעקבותיו בפגיעה ביציבות הפיננסית במשק.

במחלקה המוניטרית מסבירים כי חוב ממשלתי כה גדול גורר תשלומי ריבית שנתיים בסדר גודל של כ-5% תוצר - שהם כ-23 מיליארד שקל על פי ההגדרות המקובלות בישראל, וכ-27 מיליארד שקל על פי ההגדרות הבינלאומיות.

שיעור תשלומי הריבית בישראל עדיין גבוה יחסית לזה במדינות מפותחות. שיעור תשלומי הריבית הממוצע במדינות ה-OECD עמד על 2.4% בשנת 2001. בארה"ב היה שיעור זה 2.3% מהתוצר, בגרמניה 2.6%, ביפאן 1.3% ובצרפת 2.9%. הפרש משמעותי זה בין משקל תשלומי הריבית בארץ לזה במדינות מערביות אחרות נובע בעיקר מגודלו של החוב הממשלתי בארץ לעומת החוב במדינות אחרות בעולם.