רציתם להרוויח עם דוידי גילה, זה מה שקיבלתם

מאת סופי שולמן



דוידי גילה נהפך לשם נרדף להצלחת ההיי-טק הישראלי בסוף שנות ה-90. הצעת הרכש המפתיעה לסאיטקס, מכירת DSPC לאינטל תמורת 1.6 מיליארד דולר והנפקות של Vyyo (ואיו) וזן ריסרץ' סימלו את התעוזה, החריפות והזריזות הישראליים עבור משקיעים רבים בעולם. גילה עצמו שומר על פרופיל נמוך וממעט להתראיין בתקשורת, דבר שנראה כי תרם עוד יותר להילה שנוצרה סביבו - יזם סדרתי המקדיש את זמנו להקמת חברות מצליחות ולמקסום הרווחים למשקיעים.



ואולם בחודשים האחרונים מתחילים להתרבות סימנים לכך שגם גילה אינו חסין מפני משברים, ודרכי ההתמודדות שלו עמם אינן תואמות בהכרח את תדמית "אביר המשקיעים" שאיפיינה אותו בעבר.



החברות שהקים גילה קיימו לא מעט סבבי גיוס בשנות הגאות בשווקים הפיננסיים וצברו סכומי כסף נאים בקופותיהן. כעת, לאחר שנקלעו למשברים, גילה אינו ממהר לפרק אותן ולהחזיר את הכסף למשקיעים, אלא דווקא חוזר לנוכחות פעילה באותן חברות ומנהל את המזומנים לפי שיקוליו האישיים.



המשקיעים קיבלו את הסימן הבולט ביותר לכך בסוף השבוע האחרון, כאשר פירסם גילה הצעת רכש למניות חברת זן שבשליטתו. הוא מנסה להציג את ההצעה כגלגל הצלה למשקיעים, לאחר נפילה של 93% במחיר המניה מאז הנפקתה בלונדון לפני פחות משנתיים והפסקת פעילות הפיתוח בחברה עקב היעלמות שוק היעד.



בהודעת החברה מסביר גילה כי הוא מוכן לשלם לבעלי המניות מחיר הגבוה ב-8% ממחירה הנוכחי של מניית זן, אך הוא "שוכח" לציין כי בהשקעה של 26 מיליון דולר בלבד יקבל לבעלותו המלאה מזומנים בשווי של כ-60 מיליון דולר שנותרו בקופת החברה מגיוס הון בהיקף של 98 מיליון דולר שבוצע ביולי 2000.



DSPC - ההצלחה האמיתית היחידה?



תחילת דרכו של גילה היתה אופטימית יותר, עם ניחוח של גאונות פיננסית, כאשר הציע לרכוש את סאיטקס ב-1996, בהצעה שנדחתה אז על הסף על ידי בעלי השליטה בחברה. אך השיא היה במכירתה של DSPC לאינטל תמורת 1.6 מיליארד דולר במזומן ב-1999. מכירה זו היתה אות הפתיחה לגל הגדול של מכירת חברות ישראליות לענקים אמריקאיים, והיא ניצבת גם כיום בראש רשימת העסקות הישראליות הגדולות, שכן השווי של מרביתן, ובראשן כרומטיס, התכווץ יחד עם נפילת המניות של החברות הרוכשות.



הסיפור של החברה מתחיל בעסקה שנרקמה בין גילה לקובי אלכסנדר, שבמסגרתה רכש גילה ב-1987 את פעילות העיבוד של אותות דיגיטליים מקומברס והפך אותה לחברת DSPG. ב-1991 פיצל גילה את החברה לשתיים, והחטיבה שהתמחתה בפיתוח שבבים לטלפונים סלולריים קיבלה את השם DSPC. הצלחתה הגדולה של החברה היתה באימוץ התקן היפאני (PDC) לשידורים דיגיטליים, שהוביל אותה למעמד של שליטה כמעט מוחלטת בשוק ביפאן. ב-1999 רשמה החברה הכנסות של 161 מיליון דולר.



ואולם הסיבה המרכזית להחלטתה של אינטל לרכוש את DSPC לא היתה קשורה לפעילותה של החברה, אלא ליכולות הפיתוח של הצוות בעל 250 המהנדסים שגיבש גילה. מכירת החברה לאינטל הזרימה 100 מיליון דולר לחשבונו האישי, ואיפשרה לו לבצע השקעות נרחבות בחברות סטארט-אפ חדשות.



Vyyo - "השוק האמריקאי סומך על גילה"



אחת מחברות הסטארט-אפ שבהן השקיע גילה היתה Vyyo, שאותה הנפיק חצי שנה בלבד לאחר מכירת DSPC. גילה רכש את vyyo ב-1995, כאשר נקראה פייזקום ועסקה בפיתוח ציוד לשידורי טלוויזיה בכבלים. לאחר הרכישה העביר גילה את מרכז הפיתוח של החברה מארה"ב לירושלים ושינה את עיסוקה לפיתוח מערכות גישה אלחוטיות לרשתות תקשורת.



שוק הפתרונות האלחוטיים היה פופולרי מאוד בתחילת 2000, ונאסד"ק קיבלה בברכה את כל החברות שפעלו בתחום הזה. על רקע זה הצליחה Vyyo לגייס 91 מיליון דולר בהנפקת מניות ראשונה, באחד הימים הסוערים של תחילת המפולת, שבו צנח נאסד"ק ב-300 נקודות.



"בשוק האמריקאי סומכים על דוידי גילה, מכיוון שכולם יודעים שהוא אינו ילד בן 20 שיקח את הכסף ויברח", אמר אז אחד המשקיעים המוסדיים בחברה. כעבור חמישה חודשים החליט גילה לנצל שוב את שמו ויזם גיוס של 126 מיליון דולר נוספים ל-Vyyo, מחציתם בהצעת מכר של בעלי העניין בחברה. כיום, ספק אם אותו משקיע מוסדי היה חוזר בביטחון על דבריו. כבר ברבעון הראשון ב-2001 צנחו מכירות החברה לשפל של 670 אלף דולר וההפסד - ל-26 מיליון דולר. בעקבות זאת נאלצה Vyyo לפטר את מרבית עובדיה וכיום היא מעסיקה 25 עובדים בלבד, לעומת כ-300 עובדים בשיא.



עקב המשבר הודיע גילה על חזרתו לתפקיד של מנכ"ל וסמנכ"ל כספים ב-Vyyo, לאחר שבשנים האחרונות כיהן כיו"ר הדירקטוריון. בראיון שהעניק ל"הארץ" לפני חצי שנה הודה כי השוק של Vyyo נעלם וציין כי בתקופה הנוכחית עוסקת הנהלת החברה בחיפוש אחר תחומי פעילות חדשים, כך שבשנתיים הקרובות היא לא תחזור להיקף סביר של מכירות. המשמעות המעשית של הדבר היא, כמעט כמו במקרה של זן, העברת קופת המזומנים של Vyyo, בשווי של 84 מיליון דולר, לשליטתו הכמעט המלאה של גילה.



המקרים של זן ריסרץ' ושל Vyyo מגלים צדדים חדשים של גילה - דאגה למשקיעים עד גבול מסוים בלבד - הגבול הנוח. בהודעה על הצעת הרכש לזן הסביר גילה מדוע החליט, על אף פניות המשקיעים, שלא לפרק את החברה, אלא להפוך אותה לחברה פרטית בבעלותו. ההסבר נראה פשטני למדי ומתייחס להוצאות הצפויות בגין הפירוק, שיביאו לכך שקופת המזומנים של החברה תתרוקן, כך שבסופו של דבר לא יוכלו המשקיעים ליהנות ממימוש השקעתם.



גילה מעולם לא הסתיר את תמיכתו בהיצמדות למזומנים בעתות מצוקה. הוכחה נוספת למדיניות זו ניתן למצוא גם בהחלטתו שלא לבצע השקעות בחברות סטארט-אפ חדשות. בנובמבר 2000 הכריז גילה על הקמת "גילה ונצ'רס", קרן הון סיכון בהיקף של 100 מיליון דולר, שתשקיע בחברות ישראליות בלבד. גילה אמר אז כי אינו חושש מהשקעה בישראל גם בתקופת האינתיפאדה. בדצמבר האחרון אמר גילה כי ב-2001 לא ביצעה הקרן השקעות וכי אינו מתכוון לעשות זאת לפני התייצבות השווקים.



ילד הפלא מגלה את קשיי החיים / עמי גינזבורג



דוידי גילה אינו מופיע בדירוג המיליאר