שר החקלאות לשעבר, רפאל איתן, ותנועת צומת ישלמו כ-18 אלף שקל למדינה עבור מודעה פוליטית שפירסמו בשנת 1990 בעיתון "ג'רוזלם פוסט", כאשר שימש איתן כשר החקלאות.
באוגוסט 1990 פורסמה בעיתון "ג'רוזלם פוסט" מודעה תחת הכותרת "ישראל - ארץ ומשמעותה". כותרת המשנה במודעה היתה "שאלת המים - עובדות יבשות". המודעה דנה בחשיבות המשך השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ובחשיבות השליטה על מקורות המים. בתחתית המודעה נכתב: "מוגש כשירות לציבור על ידי משרד החקלאות".
מזמין המודעה מלשכת הפרסום הממשלתית היה השר איתן ואת עלותה - כ-18 אלף שקל - מימנה המדינה.
בעקבות המודעה נעשתה פנייה ליו"ר ועדת הבחירות, שקבע כי מדובר בתעמולת בחירות (על אף שכבר חלפו שנתיים מהבחירות האחרונות) והורה שלא להמשיך בפרסומה. במקביל קבע היועמ"ש דאז, יוסף חריש, כי מאחר שמדובר בתעמולה, הרי שעל המדינה אסור לשלם תמורתה.
בעקבות זאת הגיש העיתון תביעה כנגד המדינה וכנגד איתן ומפלגתו. בתי המשפט בערכאות השונות קבעו כי מדובר במודעה פוליטית. בתחילה נקבע כי על המדינה לשלם את העלות, אך מאוחר יותר, בפסק דין משלים, קבע ביהמ"ש השלום כי החובה מוטלת על המדינה, על סיעת צומת ועל איתן. ביהמ"ש חילק את האחריות כך שצומת ואיתן יישאו בשני שלישים מהתשלום והמדינה - בשליש הנותר.
המדינה עירערה על הפסיקה וטענה כי האחריות במלואה צריכה להיות מוטלת על איתן וסיעתו. כאמור - ערעורה התקבל היום.
שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, עזרא קמא, דוד חשין ויהונתן עדיאל, כותבים בפסק הדין כי המודעה היא פוליטית, שעושה שימוש בנושא המים כדי לשכנע בצדקת האידיאולוגיה הפוליטית, המחייבת את המשך השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. לפיכך, קובעים השופטים, היה אסור על השר לממנה מתקציב המשרד המיועד לנושאים מקצועיים בלבד.
"אין כל הבדל בין פרסום פוליטי למינוי פוליטי או שיקול פוליטי", כותבים השופטים, "בעשייתם כולם, חורג העושה מסמכותו, תוך הפרת אמון הציבור בו ובמערכת, בפוגעו בעיקרון א-פוליטיות המינהל הציבורי".
עוד קובעים השופטים כי לשר לא עומדת החסינות העניינית הנתונה לחברי כנסת, שכן חרג בפעולתו מסמכותו המקצועית כשר בממשלה, ולכן הוא אחראי לפרסום באופן אישי. השופטים קובעים עוד כי אחריותו של איתן לפרסום נגזרת מהפרת חובתו כשלוח של המדינה לפי חוק השליחות.
השופטים מוסיפים כי ההלכה לעניין חיובם האישי של נבחרי הציבור בהשבת הנזק שגרמו בחריגתם מסמכות מבוססת על כך ש"כרום המעלה וכגבור הכוח של משרה, כך יחריפו אמצעי הריסון והתיקון הממשיים. לפיכך, שרים, כמוהם כראשי ערים, חייבים להשיב מכיסם הפרטי את הנזק שגרמו בחריגתם מסמכות".
השופטים דוחים את ניסיונו של איתן לטעון כי המדינה אחראית בכך שלא מנעה את הפרסום. הם קובעים כי מנהל הלפ"מ עיכב את הפרסום למשך שבוע כדי לקבל את אישור חשב המשרד, וזאת לאור אופייה של המודעה. החשב, כך נטען, פנה לשר, וזה אישר את המודעה בשנית.
"מה לנו ולטענות כלפי עובדים שלא מנעו פרסום ולמערכת שלא העמידה מנגנון פיקוח על מנת למנעו לאחר שהשר ששב והופנה לפרסום חזר ואישרו".
בעקבות פסק הדין נדרש איתן לשלם למדינה כ-18 אלף שקל, וכן הוצאות משפט בסכום של כ-20 אלף שקל. (ע"א 4459/98)
שר החקלאות לשעבר רפאל איתן ישלם 18 אלף שקל למדינה על מודעה פוליטית מ-1990
אמיר הלמר
4.4.2002 / 18:48