דן אנד ברדסטריט: נכסי 7 הבנקים הגדולים למשכנתאות צמחו ב-2001 בשיעור של 5% לכ-23 מיליארד דולר

סך נכסי 7 הבנקים למשכנתאות גדלו בשנת 2001 בכ-5% והסתכמו בכ-23 מיליארד דולר. במחצית השנייה של השנה נרשמה התעוררות מרשימה בקצב מתן ההלוואות שצמחו בכ-19%. הגורמים העיקריים להתפתחות זו, לפי דברי דן אנד ברדסטריט, הם חוק הנגב ומבצעים יזומים של הממשלה לעודד רכישות דירות. התפתחות נוספת בשנת 2001 הוא העניין הגובר של הציבור בהלוואות לא צמודות.



גם השנה לא חלו שינויים במיקומם היחסי של הבנקים הגדולים למשכנתאות, ובנק טפחות המשיך להוביל מבחינת היקף האשראי לציבור ונכסי מאזן. עם זאת, כבר עתה מסתמן ערעור של ממש ביציבות זו, בעקבות מהלכיה של קבוצת בנק הפועלים להפוך את בנק משכן ליחידה בתוך הבנק, במקום חברה בת עצמאית. בנק לאומי למשכנתאות הצליח להגדיל את היקף מאזנו בשיעור קצת יותר גדול מטפחות (8.6%), ובכך לצמצם את הפער ביניהם ל-174 מיליון דולר בלבד. אולם בסעיף המאזני המרכזי - תיק האשראי לציבור - הצליח טפחות להרחיב לטובתו את הפער בינו לבין לאומי למשכנתאות.



הפעילות בתחום המשכנתאות, בדומה לפעילות במערכת הפיננסית כולה, התנהל בשנת 2001 בצל המצב המשקי הממותן. על רקע זה, התקשו הבנקים הפעילים בענף המשכנתאות להרחיב באופן משמעותי את היקף עסקיהם, לא כל שכן, את רמת רווחיותם. לדברי כלכלני דן אנד ברדסטריט, שנת 2001 נחלקה לשני חצאים שונים מאוד זה מזה. בעוד שבמחצית הראשונה של השנה, נרשמו ירידות משמעותיות בהיקפי הפעילות - בקשות למשכנתאות רגילות וגם מימוש זכאות להלוואות מכוונות - הרי שבמחצית השנייה התהפכה התמונה, הודות למבצעים יזומים מצד הממשלה, וכן בעקבות החלת "חוק הנגב". כתוצאה מהתעוררות זו, הצליח ענף המשכנתאות כולו לסיים את השנה בגידול מזערי (של 1.5%) במספר ההלוואות שבוצעו, ביחס לשנה הקודמת.







מגמה נוספת שהתפתחה בשנה הנסקרת, היתה העניין הגובר - הן מצד ציבור הלווים והן מצד הבנקים עצמם - במשכנתאות לא-צמודות למדד המחירים לצרכן. מגמה זו משקפת את העובדה, כי מזה 3 שנים, רמת האינפלציה עומדת בשיעור נמוך ביותר - כמו גם את הזמינות הגדולה של מקורות מימון לא-צמודים, לפחות של הלוואות בריבית משתנית או לתקופות פירעון של עד חמש שנים.