הערכות: הוכרע מאבק השליטה בגירון - התקבלה הצעת הרכש של דוראה ודסטיני

מאת יורם גביזון ורותם שטרקמן



הבוקר צפויה חברת דוראה לפרסם את תוצאות הצעת הרכש למניות גירון , ובכך תסיים את אחד ממאבקי השליטה המעניינים ביותר בשנים האחרונות על מניות חברה בבורסה של תל אביב. קבלת ההצעה של שתי החברות במחיר 29 שקל למניה על ידי בעלי המניות של גירון נודעה יום לאחר פרסום הצעת הרכש של חברת חירון במחיר של 30 שקל למניה. ואולם נראה כי הצעתה של חירון התפרסמה מאוחר מדי.



ייתכן כי מה שהיטה את הכף לטובת הצלחתה של הצעת הרכש של דוראה ודסטיני היא תשובתו החיובית של יו"ר החברה פרנק גירון, המחזיק ביותר מ-10% ממניות גירון. בעקבות קבלת ההצעה שנחשבה לעוינת, ייאלצו גירון והמנכ"ל יעקב מור לפנות את מקומם, וכך גם הדירקטורים האחרים. בעקבות כישלון הצעת הרכש של לוינשטיין, שהיתה מתואמת עם גירון ומור, העדיף כנראה גירון למכור את המניות שבבעלותו ולוותר על המשך המאבק.



על פי חוק החברות, נראה כי בעלי המניות שנענו בחיוב להצעה לא יוכלו להתחרט ולענות בחיוב להצעה הגבוהה יותר של חירון. מצד שני, מאפשר החוק לבעלי המניות שלא השיבו או שהתנגדו להצעת הרכש, להצטרף בתוך ארבעה ימים להצעת הרכש שהתקבלה ולקבל את אותו המחיר שקיבלו בעלי המניות שנענו להצעה בחיוב. גם חוק החוזים מיטיב עם דוראה ודסטיני. אמנם החוק מאפשר למקבל ההצעה לחזור בו, אך רק במקרה שבו המציע עדיין לא קיבל את הודעת הקיבול. נראה ליפכך כי חירון אכן איחרה את המועד.



דוראה הבורסאית ודסטיני הפרטית נשלטות על ידי אנשי נדל"ן ותשתית: האחים אהוד ורואי רויטמן המחזיקים ב-43% ממניות דוראה, וכן אברהם רויכמן המחזיק ב-90% ממניות דסטיני. שני מובילי המהלך הם אריה עובדיה ובצלאל איגר. עובדיה המחזיק ב-10% ממניות דסטיני, משמש דירקטור בכמה חברות גדולות, כגון בנק דיסקונט, עלית, מפעלים פטרוכימיים, תדיראן קשר והפניקס. בצלאל איגר, המשמש יו"ר דוראה ומחזיק ב-43% ממניותיה, היה ראש מגזר הנדל"ן בבנק לאומי, וכן שימש מנכ"ל בקבוצת תשובה כשהיא השתלטה על דלק.



דמות נוספת שתהיה חלק ממבנה השליטה העתידי בגירון הוא בעל השליטה בחברה הבורסאית קומסק, נסים בראל, שהתחייב לרכוש לאחר הצלחתה של הצעת הרכש כ-9% ממניות גירון מדוראה. בראל העניק לדוראה הלוואה של 6 מיליון שקל, ששימשה אותה לצורך הצעת הרכש. הבנק הבינלאומי מעניק את המימון לרכישה בהלוואה ל-12 שנים ובשיעבוד המניות שיירכשו.



אתמול, לפני שנודע על קיבול הצעתן של דוראה ודסטיני, הצטרפה חברה בורסאית נוספת למאבק השליטה על גירון, כשחירון פירסמה הצעת רכש ל-50.1% ממניות גירון במחיר של 30 שקלים למניה. מחיר זה משקף שווי חברה של 195 מיליון שקל לגירון, לעומת שווי חברה של 53 מיליון שקל לחירון. המחיר המוצע גבוה ב-13% ממחיר המניה בבורסה. המועד האחרון למסירת הודעות הסכמה או התנגדות להצעת הרכש יהיה 30 באפריל 2002.



ההצעה של חירון, שעוסקת בייזום נדל"ן מניב ובסחר בעץ, היא הרביעית לרכישת השליטה בגירון. קדמו להצעתה של חירון ההצעה של אפסילון מרקעים (שותפות בין בית ההשקעות אפסילון לאיש העסקים אלי עזור) מסוף ינואר 2002, שהחלה את מאבק השליטה כשקבעה מחיר של 20.4 שקל למניה וסיימה אותו במחיר של 28.1 שקל; ואחריה הצטרפה חברת משולם לוינשטיין; ולבסוף החברות דוראה ודסטיני.



הצעת הרכש של משולם לוינשטיין, שנקבה במחיר של 26.5 שקל למניה בעבור 37% מהונה של החברה, נכשלה לפני שבועיים. משולם לוינשטיין היתה מתואמת עם מנהליה הבכירים של גירון, היו"ר פרנק גירון והמנכ"ל יעקב מור. המועד האחרון להצעתה של אפסילון מרקעים היה אתמול, אך הצעתה של החברה נכשלה, ובמחיר זה אומרים בקבוצה כי אין הם מצטערים על כך.



העניין בגירון נובע ממבנה המאזן הלא ממונף של החברה ויכולתה לחלק דיווידנדים. גירון מנהלת ומחזיקה בנכסים מניבים בתחום התעשייה הקלה, במשרדים, וכן במרכזים מסחריים מראשון לציון ועד אשקלון בשטח כולל של 60 אלף מ"ר ובתפוסה של 98%.



נכסיה של גירון הניבו הכנסות של 31 מיליון שקל ב-2001, ורווח ותזרים מזומנים של 10 מיליון שקל מפעילותה השוטפת. ההון העצמי של החברה מסתכם ב-197 מיליון שקל, שמממן 88% מהמאזן. כך שגם הצעתה של חירון, שגבוהה ב-47% מהצעתה של אפסילון מרקעים, מגלמת את מחיר ההון העצמי של החברה. גירון הוקמה ב-1999 לאחר שלחברת גירון מוזגו נכסיהם של 450 משקיעים פרטיים, רובם יהודים מדרום אפריקה תמורת הקצאה של מניות גירון.



ההקצאה בוצעה לפי שווי של 247 מיליון שקל. מטרת המיזוג היתה להפוך את הנדל"ן של השקיעים הפרטיים לנכס נזיל שניתן למימוש. ואולם המשקיעים מדרום אפריקה גילו כי המסחר במניה דל. המניה נרשמה למסחר בנובמבר במחיר של 40 שקל. לחוסר הנזילות של המניה נוסף תכנון מס, שקיבע את חבות המס על פי המחיר שבו נרשמה למסחר, וכן את התשלום למועד המימוש. תכנון מס זה עלול לגרום לכך שחלק ניכר מתמורת הצעת הרכש ישולם לשלטונות מס ההכנסה.