המועדון הסגור של מנהלים בוול סטריט

מאת דייויד לאונהרדט



2001 הציבה אתגר מיוחד בפני מנהלים ודירקטורים בחברות הגדולות בארה"ב: האם יהיו מוכנים בשנת שפל כלכלי לקשור בין חבילות השכר שלהם לתוצאות העסקיות של החברה?



המנהלים הבכירים זכו בהעלאות שכר נאות בתקופת השגשוג הכלכלי של שנות ה-90, ובחברות שקשרו את שכר הבכירים לתוצאות העסקיות צפויים היו המנהלים לקבל חבילות שכר צנועות בהרבה ב-2001, כאשר הרווחים התכווצו בשיעור החד ביותר זה עשורים. אבל בתרבות "מועדון החברים", האופיינית למועצות מנהלים, ידעו מנהלים רבים שיצליחו לשכנע את הדירקטורים להתעלם מהשורה התחתונה ולהמשיך להעלות את שכרם - זאת בהנחה שהממונים לא החליטו עוד קודם לכן להעלים עין על דעת עצמם.



מתברר כי החברות מתחלקות לשתי קבוצות, פחות או יותר שוות בגודלן. מחצית מהחברות, שככל הנראה דוגלות בתגמול הצמוד לתפקוד החברה, צימצמו את שכר הבכירים בהן, לראשונה זה שנים. יתר החברות, הדוגלות ככל הנראה רק בשכר גבוה, ניסו בתקופת המיתון ליצור רושם שצימצמו את שכר הבכירים, אך בפועל לא עשו זאת.



בבואינג, אלי לילי וכמעט בכל חברת ברוקרים גדולה, המנהלים ובעלי המניות נשאו יחדיו בתוצאות העסקיות של שנה מאכזבת. לעומת זאת, קנת צ'נו מאמריקן אקספרס, דגלס דאפט מקוקה קולה, ג'ון צ'יימברס מסיסקו סיסטמס ומנהלים בכירים בחברות רבות אחרות, זכו בהעלאות שכר תלולות או בבונוסים גדולים, אף כי לא עמדו ביעדים העסקיים שהציבו לעצמם בתחילת השנה.



צ'יימברס, עם חבילת שכר בסך 154 מיליון דולר בשנת הכספים שהסתיימה ב-30 ביוני 2001, ניצב במקום הראשון, בסקר שכר שבחן 200 חברות גדולות, ושביצעה חברת הייעוץ פרל מאייר ושות' מניו יורק, בהזמנת כתב העת Money & Business. בשנה שהחלה ב-1 בינואר 2001 והסתיימה ב-31 בדצמבר, היה המנהל בעל השכר הגבוה ביותר ריצ'רד פיירבנק מ-Capital One Financial Corporation. חבילת השכר של פיירבנק הסתכמה ב-99.7 מיליון דולר.



עלות השכר הממוצעת למנכ"לים ירדה לפי הסקר ב-8%, ל-15.5 מיליון דולר, בעקבות התנאים הכלכליים הקשים. זוהי הפעם הראשונה זה תשע שנים ששכר הבכירים ירד. אך בעוד שהתגמולים הגדולים ביותר קטנו, השכר של המנכ"ל המצוי המשיך לעלות. שווי חבילת השכר החציונית ב-200 החברות עלה ב-2001 ב-7% - בערך פי שניים מהעלייה בשכרו של העובד האמריקאי הממוצע - והסתכם ב-9.1 מיליון דולר. הרווחים, לעומת זאת, ירדו ב-35% בחברה מן השורה. "זו היתה שנה של הפרדה", הגדיר זאת פטריק מקגרן, מנהל תוכניות ייעוץ לחברות בחברת Institutional Shareholder Services, המייעצת למשקיעים גדולים; "הפרדה בין חברות הנותנות תגמולים על הצלחה לחברות הנותנות תגמולים על כישלון".



שכר הבסיס החציוני עלה ב-4% ב-2001. מועצות מנהלים רבות פיצו על הבונוסים שהצטמקו - ואשר לעתים קרובות הוצמדו לתוצאות העסקיות - בהענקת חבילות נדיבות יותר של אופציות לרכישת מניות, ומניות רבות יותר.







עם העמקת המיתון בכלכלה האמריקאית, ניצחו מנכ"לים ב-2001 על פיטוריהם של כמיליון עובדים. בשבועות שאחרי מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר החמיר המיתון, ומנהלי חברות הצטרפו לקובעי מדיניות, שטענו שהאמריקאים ייאלצו להקריב קורבנות בזמנים קשים.



במקביל, מנהלים של קרנות נאמנות וקרנות פנסיה, יחד עם משקיעים גדולים אחרים, התחילו למתוח ביקורת על מענקי אופציות לרכישת מניות שניתנו ב-2001, וטענו כי הם מדלדלים את נכסיהם של בעלי המניות. בדצמבר 2001 תפס שכר המנהלים מקום מרכזי יותר בשיח הציבורי מזה שבו זכה במשך כמעט עשור, אחרי שהתברר כי מנהלים רבים בחברת המסחר באנרגיה אנרון הרוויחו מיליוני דולרים בזמן שחברתם קרסה, ועובדים מן השורה הפסידו את כל חסכונותיהם.



"כיום מועצות המנהלים שואלות את עצמן 'האם שכר כזה יגרום לנו מבוכה?'", אמר איירה קיי, מנהל ועדת השכר בחברת הייעוץ ווטסון וייאט. "הם נעשו רגישים להפליא".



חברות רבות בחרו בתגובה מיידית וישירה: הן צימצמו את שכר הבכירים. היו חברות שהקטינו את כמות המניות והאופציות שנתנו למנהלים, ואחרות פשוט נצמדו לנוסחות לחישוב שכר המתבססות על התוצאות העסקיות של החברה. אף כי שכרם נותר גבוה לפי כל מדד, המנהלים של חברות אלה ספגו הורדות שכר משמעותיות.



מנכ"ל מריל לינץ, דיויד קומנסקי, למשל, קיבל ב-18 2001 מיליון דולר, ירידה של 53% לעומת 2000. דואיין אקרמן מבל סאות קיבל 14.2 מיליון דולר - ירידה של 19%, וג'יימס סינגאל מהקמעונית קוסטקו קיבל 3.3 מיליון דולר - ירידה של כ-33% לעומת 2000. בסך הכל, אחד מכל חמישה מנכ"לים לא קיבל כלל בונוס ב-2001, לפי פרל מאייר. הבונוס של חברה טיפוסית ירד ב-23%. "חשוב מאוד ששכר המנהלים יעלה בקנה אחד עם האינטרסים של בעלי המניות", אמר סידני טורל, מנכ"ל אלי לילי, חברת התרופות המייצרת בין השאר את פרוזאק, "זוהי הדרך הטובה ביותר ליצור ערך לבעלי המניות".



התגמול של טורל ירד ב-49% ב-2001, ל-11.2 מיליון דולר, ולגבי 2002 הוא הסכים, לדבריו, ששכר הבסיס שלו יסתכם בדולר אחד, והוא לא יקבל בונוס או מענק בצורת מניות, אלא רק מענק בצורת אופציות לרכישת מניות. "מכיוון שאני מבקש מכולם להקריב קורבנות", הוא אמר, "חשבתי שכדאי שאספק דוגמה בעצמי".



ייתכן שאחרים ילכו בעקבותיו, אך מומחים לשכר אמרו ש-2001 סיפקה עדות נוספת לכך שהשיטה לקביעת שכר המנהלים היא לעתים קרובות משחק מכור. מועצות מנהלים בדרך כלל שוכרות את שירותיהם של יועצים מיוחדים כדי לסייע בקביעת השכר, אבל המנכ"לים לרוב עובדים באופן צמוד עם היועצים על ההצעה שתוגש לאישור מועצת המנהלים. במרבית המקרים, הדירקטורים מאשרים את ההצעה, אולי משום שהמנכ"ל יודע יותר מהם על החברה, או אולי משום שהם עצמם מכהנים כמנכ"לים, ושכרם נקבע, לפחות באופן חלקי, לפי השכר הממוצע בדרגים הגבוהים בעולם העסקי בארה"ב. כמעט כל חברה משתדלת להציע לבכיריה תגמול "גבוה מהממוצע", ומשום כך סולם השכר כולו עולה מדי שנה.







צ'יימברס מסיסקו הוא דוגמה מובהקת לדרך שבה מועצות מנהלים