בטקס שיתקיים היום (חמישי) במטה האו"ם בניו יורק יוקם בית המשפט הפלילי הבינלאומי (ICC). קמבודיה, רומניה, בולגריה, מונגוליה וסלובקיה יגישו את מסמכי אשרור תקנון האמנה במהלך הטקס, ויעלו בכך את מספר המדינות שאישררו את אמנת רומא, המורה על הקמת ה-ICC, מ-56 ל-60 מדינות - הרף הקריטי הדרוש לצורך הפעלתו. האמנה, שנוסחה ונחתמה לראשונה ב-1998, תיכנס לתוקפה ב-1 ביולי.
בית המשפט יוכל לחקור ולהעמיד לדין את מבצעיהם של רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה שיבוצעו לאחר אותו תאריך. בית המשפט יתחיל לפעול מ-2003 בעיר האג שבהולנד.
ההמתנה להקמתו של בית משפט זה היתה ארוכה. הפרות החוק במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה במאה ה-19 זיעזעו את גוסטב מויניה מהצלב האדום, וגרמו לכך שבשנת 1872 העלה את רעיון הקמתו של בית משפט פלילי בינלאומי. בשנת 1948 העבירה עצרת האו"ם החלטה החוזה את הקמתו של בית דין בינלאומי, שידון במקרים של רצח עם.
אך בסופו של דבר היו אלה הפשעים שבוצעו בשנות ה-90 ביוגוסלוויה וברואנדה שאילצו את המדינות לפעול. לאחר שהוקמו בתי דין אד-הוק לדון בנושאים אלה, היה זה בלתי אפשרי לעמוד בפני הטיעונים שקראו להקמתו של בית משפט של קבע, שידון בפשעים חמורים אלה בכל מקום שבו הם מתרחשים.
ייתכן שמפתה לראות את לידת ה-ICC כניצחון החוק על הכוח. אך למעשה, מדינות מרכזיות מסרבות באופן נחרץ לחתום על התקנון, ולתובע מטעם ה-ICC צפויה משימה קשה מאוד בבואו לקבוע אילו פשעים עליו לחקור. החלק הקשה של המאבק להקמת מערכת משפט בינלאומית רק מתחיל.
ואולם, יש גם סימנים מעודדים: למעט ארה"ב וטורקיה, רוב חברות נאט"ו אישררו את האמנה. אל אלה מצטרפות מדינות חשובות נוספות, דוגמת ארגנטינה, ניגריה ודרום אפריקה. בנקודה זו, הסיבות לתחושת האופטימיות מתחילות להיראות קלושות. התנגדותה הלוחמנית של ארה"ב - המבוססת על החשש שה-ICC עשוי לתבוע את אחד מחיילי צבא ארה"ב בביצוע פשעי מלחמה - זכתה לפרסום רב. הדבר הידוע פחות הוא נחישותן של מדינות חשובות אחרות, דוגמת סין ורוסיה, להימנע מהסכנות הכרוכות בקבלת התקנון.
לדברי רבים, חוק ללא עוצמה אינו חוק. בתי משפט בינלאומיים זקוקים לתמיכת המעצמות הגדולות, אם ברצונם לפעול באופן יעיל. בית הדין לפשעי המלחמה שבוצעו ביוגוסלוויה היה כמעט חסר אונים במהלך השנתיים הראשונות לפעולתו, משום שלא היתה לו כל השפעה במקום החשוב מכל - ביוגוסלוויה לשעבר. רק מסוף שנת 1995, לאחר שליחת הכוח לשמירה על השלום לבוסניה, נוצרו התנאים המתאימים לאיסוף הוכחות, ובסופו של דבר למעצר החשודים. רק אז יכול היה בית המשפט לפעול כמתוכנן.
קיימת הסכמה בין המומחים כי רשימת הפשעים של ה-ICC (רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה) מהווה בסיס איתן לבית המשפט. פשעים אלה מבוססים על חוקים המעוגנים בחוקותיהן של מדינות רבות, וגם על תקדימים - מבית הדין בנירנברג בשנים 1946-1945, ועד לבתי הדין ביוגוסלוויה ורואנדה. ההחלטה שהתקבלה ב-1998 בוועידת רומא - שלפיה בתחילה לא יכלול ה-ICC תוקפנות או טרוריזם ברשימת הפשעים שישפוט - נראית הגיונית, בפרט בשל הקושי להגדירם.
בעיית המפתח אינה עם אילו קטגוריות של פשעים יצטרך ה-ICC להתמודד, אלא עם אילו פשעים ספציפיים, ובאילו מדינות. בית המשפט מנוע מלעסוק במקרים הנחקרים או הנתבעים במדינה שבה הם בוצעו. על בסיס החלטה זו העניק בשנה שעברה רובין קוק, אז שר החוץ של בריטניה, את הבטחתו לפרלמנט הבריטי - כי אף חייל בריטי לא יועמד לדין בפני ה-ICC.
על פי כללי ה-ICC, המגדירים את הדרך שבה יכולים חוקרי ה-ICC לחקור פשעים, אין זה סביר שבית הדין יחקור פשעים במדינות שאינן חתומות על תקנון אמנת רומא. כך, אין זה סביר שהאירועים המתרחשים בימים אלה בישראל ובשטחים יידונו על ידי ה-ICC, מאחר שישראל לא אישררה את האמנה, בטענה כי לא מובן מדוע הוחלט שהעברת אוכלוסייה לתוך שטח כבוש, נחשבת לפשע מלחמה.
קיים סיכון רציני שה-ICC ידון בסופו של דבר במספר קטן של מקרים, בפרט ממדינות העולם השלישי. אם כך יקרה, הדבר רק יחריף את הרושם הרע שיש למערכת, כמי שנשלטת על ידי המדינות המתועשות והלבנות, והאוכפת את הסטנדרטים שלה על מדינות עולם שלישי חסרות ישע. משום כך, ייאלצו מועצת הביטחון וה-ICC להתמודד עם המשימה העדינה של הגעה להחלטה אילו מהמקרים לתבוע - גם במקרים המעטים שבהם יוכלו לפעול.
בית הדין הפלילי הבינלאומי יוקם היום בניו יורק
גרדיאן/ הארץ
11.4.2002 / 8:56