הטרור - או יותר נכון החשש מפניו והתגייסותו של ביהמ"ש בישראל למלחמה בו - מגיעים לדיון בביהמ"ש העליון במסגרת בקשתה של ענקית התרופות האנגלית Smithkline Beecham לאפשר לה לערער על החלטת שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, אסתר חיות, שקבעה כי אין להתיר לשניים מעדיה של ביצ'ם להעיד באמצעות כינוס וידאו ממקום מושבם הנוח באנגליה, אלא שעליהם להתכבד ולהגיע לישראל, ולהעיד כאן.
ראשית הסיפור בתביעה שהגישה ביצ'ם - יצרנית התרופה הפופולרית נגד דיכאון "סרוקסט" - כנגד חברות התרופות הישראליות אוניפארם, תרימה וזבולון תומר בטענה לפגיעה בקניינה הרוחני.
לטענת ביצ'ם, לאחר שהגישה בקשה לרישום פטנט על התרופה בישראל, הגישה אוניפרם את התנגדותה והחלה בייצור התרופה באופן גנרי שלא כדין, תוך שהיא גורמת לביצ'ם נזקים של מיליוני שקלים.
אבל סיפור התביעה עצמו אינו מענייננו. התביעה הוגשה באוגוסט 2000, ולצורך התביעה הגישה החברה 4 תצהירים של עובדיה הבכירים, בהם שלושה המתגוררים בחו"ל. הדיון והחקירה של המצהירים נקבע לחודש מאי 2001. זמן קצר לאחר הגשת התביעה, בספטמבר 2000, פרצה אינתיפאדת "אל אקצה", אבל המצהירים הודיעו כי בכוונתם להגיע למתן עדות, וזאת לאור סידורי אבטחה מיוחדים שהובטחו להם, אלא שהדיון במאי בוטל ונדחה לחודש מארס 2002.
בינתיים, כידוע, הדרדר המצב - בספטמבר נפלו התאומים ומיד לאחר מכן החלה המלחמה באפגניסטן, ואצלנו החמיר המצב עם פיגועים יומיומיים. בסוף ינואר הודיעו המצהירים שהם מפחדים ומעדיפים לוותר על התענוג המפוקפק שבלהגיע ולהעיד בישראל. ביצ'ם ביקשה מביהמ"ש לאפשר לה לגבות עדות מהשניים באמצעות Video Conference.
השופטת חיות החליטה כאמור לדחות את הבקשה ממספר טעמים, בהם שניים מהותיים: האחד, כי נושא כינוס וידאו אינו מוסדר בחקיקה ישראלית; והשני, (משיקולי מדיניות) כי חששם של עדים לבוא לישראל בשל המצב הבטחוני אינו מהווה סיבה המצדיקה חריגה מדרך המלך - שהיא חקירת עדים באולם בית המשפט. ובלשונה של השופטת: "מתן לגיטימציה לגישה מעין זו על ידי בית משפט ישראלי, יש בה כדי לפגוע במאמץ הגדול המושקע מדי יום בשמירת הנורמליזציה בארץ".
גם קלינטון נחקר בשידור ישיר בפרשת מוניקה לוינסקי
את רוע הגזירה מבקשת ביצ'ם לשנות באמצעות בקשת רשות ערעור שהגישה באמצעות עוה"ד ריצ'רד לוטי ודניאל לרנר לביהמ"ש העליון. ביצ'ם תוקפת את החלטת השופטת בשני מישורים עיקריים. המישור הראשון הוא המישור הטכנולוגי - היכולת לקיים כיום כינוס וידאו שיספק לשופטים יכולת להתרשם מהעד כאילו היה יושב אצלם באולם.
בנושא זה, מציינים עורכי הדין כי אין כל סיבה שלא להשתמש באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים הקיימים היום לטובת מערכת המשפט. עורכי הדין מציינים כי בבית המשפט המחוזי בתל אביב כבר מותקנת מערכת שכזו, המאפשרת, באמצעות שלושה קווי ISDN, לקיים חקירה בווידאו בזמן אמת, מבלי שיורגשו עיוותים כלשהם בקול ובתמונה של הנחקר, וביכולת לנהל את החקירה.
כדוגמא לחקירה מפורסמת שכזו, שרוב העולם היה עד לקיומה בשידור ישיר, מזכירה ביצ'ם את עדותו של קלינטון בפרשת מוניקה לווינסקי: "האם מישהו יכול לטעון", כותבים עורכי הדין, "כי לא ניתן היה להתרשם ממצוקתו של הנשיא במהלך העדות, מהבעות פניו, מהשינויים בנימת קולו, מעייפותו ברגעים מסוימים, מגמגומו בהשיבו לשאלות קשות?"
בקיצור, אומרים עורכי הדין כי אין מה לחכות למחוקק שיסדיר את העניין בתקנות, וזו גם לא "דרכו" של ביהמ"ש להמתין, אלא עליו ליישם את המציאות.
הטרור - סיבה מספיק טובה להעדרם
המישור השני אליו מתייחסים עורכי הדין בבואם לערער על החלטת ביה"מ, שהוא המישור החשוב יותר, הוא כמובן נושא הטרור - האם הוא מהווה סיבה מספיק טובה לסירובו של עד להופיע בפני ביהמ"ש בישראל ולמתן אפשרות לגביית עדותו מחוץ לישראל.
נושא זה בפני עצמו נחלק לשניים. ראשית, מדובר בשאלה משפטית - מנקודת ראותו של מי על ביהמ"ש לבחון את הסיבה לסירוב ההתייצבות? מנקודת ראותו שלו כביהמ"ש ישראלי או מנקודת ראותו של העד הפוחד להגיע לישראל? בעניין זה מציינת ביצ'ם כי המבחן המשפטי שנקבע הוא כי זווית הראיה של העד - היא זו שקובעת.
גישתה הפטריוטית של השופטת כי אי הגעתם של השניים לישראל תחבל ב"אינטרס הלאומי" ובמאמצי המדינה להילחם בטרור ולשמר את הנורמליזציה בארץ אינה יכולה לשנות את העובדה שהשניים פוחדים לבוא לישראל! וגם אם השופטת אינה מבינה זאת, ואולי אף סולדת מכך, הרי שעדיין מדובר בסיבה מספיק טובה להעדרם, ובלשון עורכי הדין:
"השאלה היא לא האם מדינת ישראל, כמדינה, צריכה לקבל את סיבת העדים כמוצדקת אם לאו. המדינה כלל אינה צד לדיון זה, ואין היא מיוצגת בו על ידי בית המשפט. לכן על הסיבה להיות מוצדקת, אמיתית ורציונלית לא בעיניה של 'המדינה' אלא בעיני העדים עצמם".
התמונות של CNN ו-BBC
בנסיבות הקשות הנוכחיות, קשה שלא להבין את העדים וחששם לבוא לישראל. צריך לזכור שלא מדובר באנשים המתגוררים בארץ, אשר גם הם בימים אלו לא מרבים לצאת מבתיהם, אלא כאלו המתגוררים בחו"ל ולומדים על המצב מדיווחי התקשורת. התמונה המצטיירת להם ב-CNN, ב-BBC או בכל רשת אחרת בטח לא גורמת להם להרגיש בנוח.
ביצ'ם מזכירה בבקשת הערעור את מצב התיירות מחו"ל, שחדלה להגיע וכן את אי הגעתם של אנשי עסקים זרים. אפילו הדוגמא של קבוצת הכדורגל של מילאן, שהחשש שלה להגיע לתל אביב גרר את העברת המשחק ע"י פיב"א לקפריסין, גויסה לצורך העניין.
לכך ניתן היה להוסיף את החלטת חברת קומברס מלאחרונה לקיים את דיוני הדירקטוריון שלה בקפריסין ואת הידיעה מהיום על קבוצת אולקר הטורקית, שסירבה אף היא להגיע למשחק הליגה האירופית מול מכבי תל אביב.
אז דוגמאות לביטולים, עקב פחד הזרים לבוא לישראל, לא חסרות, ומכאן שהמצב הבטחוני יכול בהחלט להוות סיבה טובה להעדרותם של עדים.
גישת השופטת תפגום ברצון החברות הזרות להגיע ולפעול בישראל
אבל יותר מכך, טוענים עורכי הדין של ביצ'ם כי לא
ביהמ"ש נלחם בטרור
אמיר הלמר
11.4.2002 / 14:51