תקדים: טעויות זניחות בפסק דין לא יהוו עילה להארכת המועד להגשת ערעור עליו

רשם בית המשפט העליון עודד שחם קבע לאחרונה תקדים לעניין המועד בו יש להתחיל ולמנות את התקופה הקבועה בחוק לצורך הגשת ערעור על פסק הדין.



שחם קבע כי במקרה בו תוקן פסק דין לאחר נתינתו, אך התיקון אינו בעניין מהותי, מניין התקופה להגשת ערעור על פסק הדין יחל במועד מתן פסק הדין המקורי ולא ממועד מתן פסק הדין המתוקן.



בפני שחם הוגשה בקשה למתן ארכה להגשת רשות ערעור לעליון על פסק דין שניתן במסגרת תביעה בין מיקרוסופט לחברת קוביק. קוביק, שפסק הדין ניתן כנגדם, הגישו בקשה לתיקון טעות בפסק הדין. רק לאחר שהתקבלה החלטה בבקשת התיקון - כ-7 חודשים אחרי מתן פסק הדין - הגישה החברה בקשת ערעור על פסק הדין.



קוביק טענה כי בהסתמך על סעיף 81 לחוק בתי המשפט, במקום שתוקן פסק דין אחרי נתינתו יראו לצורך הגשת ערעור את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין.



לעומתה טענה מיקרוסופט, באמצעות עו"ד ירון רייטר ממשרד רון גזית, רוטנברג ושות', כי סעיף 81 לא התכוון לתיקון טעויות טכניות ושוליות אשר אין להן כל חשיבות לעניין היכולת לערער עליהן.



שחם מקבל את טענת מיקרוסופט בעניין וקובע כי סעיף 81 נועד לתת ארכה רק כאשר התיקון של פסק הדין מוביל להשלמה של פער בעל משמעות מעשית בין מה שנכתב בהחלטה המקורית לבין כוונת בית המשפט באותה החלטה. "בהעדר תיקון בעל משמעות מעשית אין כל טעם ענייני במתן ארכה סטטוטרית לערעור", קובע הרשם.



טעויות כתיב זניחות, קובע השופט, הן דבר שבשיגרה וקשה לקבל את הקביעה כי תכלית סעיף 81 היתה שטעויות כאלה יהוו קרש קפיצה לקבלת ארכה לצורך ערעור.



בעניין שלפניו קובע השופט כי אמנם נפלה טעות בפסק הדין, אך מדובר בטעות זניחה (השמטת סיפרה) שאינה משליכה ולו באופן דחוק על הגשת ערעור.



שחם מוסיף כי הוא ער לכך שפירוש זה שהוא נותן לסעיף אינו מעוגן בפסיקה הקיימת, אך למרות זאת הוא מחליט להחילו על המקרה הנוכחי וקובע כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין חלף למרות ההחלטה לתקן את פסק הדין. (בש"א 7102/01)