חישובים לא הולמים

מאת סמי פרץ
המפקח על הבנקים, יצחק טל, זיעזע בפברואר 1999 את המערכת הבנקאית, כאשר הודיע על כוונתו לחייב את הבנקים להעלות את יחס הלימות ההון הנדרש מהם מ-8% ל-9%. יחס הלימות ההון הוא סך ההון שבנק נדרש להחזיק כנגד סיכוני האשראי שהוא נוטל. או במילים אחרות, כמה הלוואות יכול בנק להעניק בהתאם להון שבידיו. הלימות הון נודעה גם בשמות "יחס הון מזערי", או "יחס הון לנכסי הסיכון", ובעולם הבנקאות היא נחשבת מדד מרכזי להערכת יציבות של בנקים ומידת השמרנות שבה הם נוקטים.



בעולם המערבי נהוג יחס של 8%, ולכן הוראת המפקח נתפסה כסוג של חוסר אמון במערכת המקומית. המפקח הסביר אז את עמדתו בכך שבעולם מקובל לשמור על יחס הון של יותר מ-10% על אף דרישת המינימום של 8% בלבד, בעוד שבישראל התפתחה בסוף שנות ה-90 מגמה לשמור על יחס קרוב מדי למינימום הנדרש. מגמה זו התפתחה לאחר הפרטת בנק הפועלים בספטמבר 1997, ומקורה במדיניות דיווידנדים אגרסיווית שאימצו בעלי השליטה בבנק, קבוצת אריסון-דנקנר.



טל, שגם כך לא אהב את מכירת בנק הפועלים לאנשי עסקים שהשקעותיהם מפוזרות על פני כל המשק ושחלק מעסקיהם נטלו אשראי מהפועלים, ביקש להגן על הבנק (ועל מוסד הפיקוח) מפני הליכה על הקצה. זו הסיבה שהוא העדיף להחמיר את דרישות ההון מהבנקים.



בדו"חות הכספיים של הבנקים ל-2001 הוכח שהצדק היה עם טל. לא פחות מארבעה בנקים: אגוד , לאומי למשכנתאות , הבנק לפיתוח התעשייה והפועלים, דיווחו על תחשיבים שונים ומשונים שגרמו להם לרדת מיחס הלימות ההון שנקבע עבורם. המקרים אמנם שונים זה מזה, אך יש בהם כדי להסביר מדוע טל בחר לקבוע מרווח ביטחון מעבר ל-8%. אם קיימות טעויות חישוב, טעויות בהבנת הנקרא או סתם גלישה זמנית מהיחס הנדרש, המפקח מעדיף שהן יתרחשו כאשר הרף גבוה מהרף המקובל בעולם.



המסובך והמוזר מכולם
מקרה בנק הפועלים הוא המסובך והמוזר מכולם. יחס הלימות הון מבוסס על שני סוגי הון: ראשוני ומשני. הבנקים נדרשים להחזיק הון ראשוני של לא פחות מ-6%, והון משני שישלים את היחס ל-9%, לכל הפחות. הון ראשוני כולל בעיקר הון עצמי של הבנק, ואילו הון משני מורכב מכתבי התחייבות נדחים, הפרשה כללית לחובות מסופקים ומה שמכונה "מכשירי הון מורכבים".



בנק הפועלים הגיע אשתקד למיצוי יכולת הגיוס של הון משני, ולכן ביקש מהמפקח על הבנקים לאשר לו לגייס שטרי הון נדחים ל-100 שנה, שיעמדו לפירעון בתשלום אחד ב-2100, ושניתן יהיה להמירם למניות רגילות של הבנק. המפקח הכיר בשטרי הון אלה כמכשירי הון מורכבים, ואיפשר לבנק לכלול אותם בחישוב הלימות ההון שלו, לאחר שהובהר לו כי מדיניות הבנק היא לעמוד ביחס של 9% גם ללא אותם שטרי הון. שטרי הון אלה זכו לכינוי הון משני עליון.







בתחילת השבוע התברר כי בנק הפועלים כלל את ההון המשני העליון בחישובי הלימות ההון לדו"חות הכספיים של 2001. כך היה יחס הלימות ההון של הבנק בסוף השנה 9.1%. ואולם בנטרול ההון המשני העליון היה היחס 8.96% בלבד - נמוך מדרישת המינימום של בנק ישראל. לפני החג הודיע טל כי בעבר הוא אכן אישר לבנק לגייס הון משני עליון, בהתבסס על מדיניות הבנק כי הון זה יתוסף להון הראשוני והמשני הרגיל, שיסתכמו ל-9%. עוד אמר המפקח כי אינו רואה בגלישה הזמנית של ההון הראשוני והמשני הרגיל אל מתחת ל-9% שינוי במדיניות. המפקח ציין כי הון משני עליון עדיף על פני הון משני רגיל מנקודת מבטם של הפיקוח ושל המפקידים בבנק.



המקרה של הפועלים מורכב, משום שזו הפעם הראשונה שבנק ישראלי מנפיק שטרי הון המוגדרים הון משני עליון, ונראה כי המפקח על הבנקים לא החליט סופית האם מדובר בהון שראוי להיכלל בחישובי יחס הלימות ההון המינימלי. בשני מקרים אחרים, לעומת זאת, התברר כי טעות חישוב או פרשנות מוטעית גרמו לבנקים לרדת מתחת ל-9%.



טעויות בנוסחה הממוחשבת
בנק לאומי למשכנתאות דיווח כי נפלה טעות בנוסחה הממוחשבת של הבנק לצורך חישוב יחס הלימות ההון, כך שהיחס הנכון הוא 8.7% ולא 9.3%, כפי שדיווח בדו"חות הכספיים לרבעון השלישי של 2001. הטעות נבעה מכך שהבנק לקח בחשבון את השווי המלא של הנכסים שיש לו לגביהם שיעבוד, במקום את חלקו היחסי בשיעבוד (ללא הלוואות שקיבלו הלווים מכספי המדינה). לאחר שהליקוי התגלה, החישוב תוקן והבנק נאלץ לקבל מבנק האם שלו, בנק לאומי, ערבות לסדרת הלוואות שאיפשרה לו לעמוד בדרישות הלימות ההון של בנק ישראל.



בבנק אגוד נרשם בסוף השנה יחס הלימות הון של 9.1%, העונה על דרישות המפקח. ואולם בדיקה שערך המפקח העלתה כי הבנק לא כלל בחישוב רכיבי הסיכון את חשיפתו ללקוחות שביצעו עסקות מסוימות באופציות מט"ח. הבנק גרס כי עסקות אלה אינן חלק מהנכסים וההתחייבויות שלו, ולכן לא נכללו בתחשיב. המפקח חשב אחרת, ואילץ את הבנק להכלילן בחישוביו.



התוצאה היתה שיחס הלימות ההון הנכון של הבנק הוא 0.2% - 8.8% פחות מהמינימום הנדרש. לבנק אגוד מגבלה נוספת. המפקח על הבנקים קבע כי ההון הראשוני של הבנק לא יפחת מ-7%, אף ששאר הבנקים נדרשים להחזיק הון ראשוני של 6%. הפרשנות המוטעית של הבנק בחישוב פעילות האופציות במט"ח הביאו את יחס ההון הראשוני שלו ל-6.9% בלבד. גם במקרה זה ביצע אגוד כמה פעולות שהביאו אותו לעמוד בדרישות המפקח.



הבנק לפיתוח התעשייה דיווח בסוף השנה על יחס הלימות הון של 13.9%, לאחר שדירקטוריון הבנק קבע - בתיאום עם בנק ישראל - מגבלה ולפיה היחס לא יפחת מ-15%. מגבלה זו גבוהה בהרבה מהנדרש משאר הבנקים (9%), ונובעת מהסדרים שונים שמבצע בנק ישראל עם הבנקים הקטנים. הירידה מתחת ליחס שנקבע לבנק נבעה, במקרה זה, מפיחות מואץ של השקל שהפחית את ההון הראשוני של הבנק, ומהפרשות חריגות לחובות מסופקים ברבעון הרביעי של 2001. מאז הספיק הבנק למכור תיק הלוואות, ובכך להקטין את נכסי הסיכון שלו.



ככל הידוע, המפקח לא נקט סנקציות כלשהן כלפי הבנקים שחרגו, אך הוא אילץ אותם לבצע את התיקונים הנדרשים באופן מיידי. כאמור, ארבעת המקרים שנדונו כאן שונים זה מזה, אך יש בהם כדי ל