עצמאים, אבל בלי עבודה

מאת חיים ביאור



חוק הביטוח הלאומי מפלה עצמאים; יש לבטל את האפליה ולאפשר לעצמאים לקבל דמי אבטלה במקרה של סגירת העסק שאותו ניהלו - כך המליץ פרופ' רמי פרידמן, ראש מכון ירושלים לחקר ישראל, בכינוס בינלאומי בעניין הביטחון הסוציאלי, שנערך ביוזמת ארגון העבודה בינלאומי (ILO) והאגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה בסוף השבוע שעבר.



"הביטוח הלאומי ומשרדי הממשלה המופקדים על טיפול בבעיות חברתיות עדיין לא התאימו את עצמם לתנאיו של שוק העבודה החדש", אומר פרידמן, שהיה בעבר נציב שירות המדינה. לדבריו, התפישה המיושנת שלפיה עצמאי הוא מעביד המנצל את עובדיו - נחלת מפלגות שמאל קיצוניות - חייבת להיעלם, בפרט על רקע המשבר החריף בענפי התיירות, המלונאות, ההיי-טק והבנייה, שהביא לסגירת אלפי בתי עסק.



"אין כל היגיון בכך, ששכירים שהועסקו בבית עסק ופוטרו ממנו זכאים לדמי אבטלה, בעוד שהעצמאי יישאר חסר כל", אומר פרידמן. הוא קורא לגבש קריטריונים להכרה בעצמאים שעסקם פשט את הרגל כמובטלים, אם נותרו ללא מקורות הכנסה. לדבריו, מדובר בקבוצה גדולה של אזרחים - 15% משוק העבודה - שמצוקותיה אינן פחותות מאלה של השכירים.



פרידמן מציע לבחון מחדש את מערכת דמי האבטלה, שכן שיעור האבטלה כבר עלה ל-10.3% בפברואר האחרון, והמגמה המחריפה עלולה להימשך גם בשנים הקרובות. "במצב השוק העומד להיווצר, עובדים שפוטרו לאחר שמלאו להם 50 יתקשו עוד יותר למצוא עבודה", הוא אומר. לדבריו, גופים ממסדיים מפיצים תפישה שגויה, לפיה מרבית הפונים ללשכות התעסוקה לקבלת דמי אבטלה הם רמאים המבקשים לנצל את כספי המדינה. לדברי פרידמן, מטרת הפצתה של תפישה זו היא התחמקות מהתמודדות אמיתית עם בעיית האבטלה המתרחבת.



מאז החרפת המיתון במשק הגבירו ארגוני העצמאים את לחציהם על חברי כנסת, כדי לאפשר לבעלי עסקים שנסגרו לקבל דמי אבטלה; עד כה מאמציהם לא נשאו פרי. ההחלטות שגובשו בימים אלה במשרד האוצר על הקיצוץ העתידי בתקציב המדינה, שיפגע גם בתשלומי הביטוח הלאומי, אינן מסייעות להם.



נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, אמר בהתייחסו לדבריו של פרידמן כי אינו תומך במתן זכות גורפת לדמי אבטלה לעצמאים, ובכל מקרה, "בניגוד לשכירים שלגביהם הקביעה היא כי הם זכאים לדמי אבטלה פשוטה, לגבי העצמאים הקביעה היא עניין מורכב".



לדברי אדלר, לא בכל מקרה שבו עצמאי נותר ללא עסק יש לראות בו מובטל. "בניגוד לשכיר, שמעבידו מפטרו, העצמאי הוא בעל עסק: חנות, בית מלאכה או בית תוכנה, המחליט לפטר את עצמו", אמר אדלר. "כדי להעניק זכות לדמי אבטלה, יש להוכיח כי אותו עצמאי לא סגר את העסק סתם כך כדי לנוח שלושה חודשים".



אדלר מצדד בתשלום דמי אבטלה לאדם שהקים חברה ומעסיק עצמו כשכיר. "אדם כזה מקבל מהחברה משכורת קבועה של עובד, ולא החזר השקעה", אמר. לדבריו, לא ידוע על שום מדינה בעולם המעניקה לעצמאים זכאות לדמי אבטלה פרט לבלגיה, שבה עצמאים זכאים לזכות זו לאחר כמה חודשים ללא עבודה - במקרים שבהם העסק נקלע לפשיטת רגל.



ראש היחידה לכלכלה ולחברה בהסתדרות, עו"ד אפרים זילוני, אומר כי אף שההסתדרות מייצגת כמעט בלעדית שכירים, הוא מצדד בכך שגם עצמאים יהיו זכאים לקבלת דמי אבטלה. "קבלת דמי אבטלה חייבת להיות זכות מוקנית לכל אזרח", סבור זילוני. "הייתי מרחיב את הגדרת הזכאים וקובע כי יש לשלם דמי אבטלה גם לנבחרים, כמו ראשי ערים וסגניהם, שנקלעו לפתע לאבטלה מסיבה מקצועית או פוליטית".



"לדוגמה, חבר מרכז מפלגה שהתגייס במלוא כוחו למען הצלחתו הפוליטית של שר מסוים ממפלגתו, והאחרון גמל לו בכך שדאג למינויו כראש מועצה מקומית. כעבור זמן מה התקיימו בחירות לאותה רשות מקומית, ואותו ראש מועצה מצא את עצמו בחוץ, וללא עבודה. יהיה זה בהחלט צודק אם אותו אדם יהיה זכאי לדמי אבטלה; הוא שימש שכיר ככל אחד אחר, שלפתע איבד את מקום עבודתו", אומר זילוני. לדבריו, בהיותו ממלא מקום יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ב-95', הוא ניהל מו"מ עם שר האוצר דאז, אברהם שוחט, ועם ראשי מרכז השלטון המקומי, כדי שגם הדרג הנבחר ברשויות המקומיות ובמועצות האזוריות יהיה זכאי לדמי האבטלה.



עם זאת, זילוני מצטרף לעמדתו של השופט אדלר, ואומר כי בעוד שהכנסתם של שכירים למעגל הזכאים לדמי אבטלה היא עניין פשוט, הרי שלגבי עצמאים העניין מורכב, מכיוון שהם אינם מבוטחים כיום בביטוח אבטלה. "עליהם להפריש תחילה פרמיה לביטוח הלאומי עבור ביטוח אבטלה, ולאחר מכן עניין זכאותם יהיה פשוט יותר. אין ארוחות חינם".



לדבריו, השאלה היא אם במצב הכלכלי הקשה שבו רבים מהעסקים הקטנים נתונים כיום, יסכימו בעלי העסקים להפריש מהכנסתם את הכספים לביטוח הלאומי, שיבטיחו להם את דמי האבטלה.