הסגירה נועדה למנוע משיכת פיקדונות היסטרית שתמוטט את הבנק

מאת סמי פרץ



מינוי מנהל מורשה לבנק הוא עניין נדיר
במערכת הבנקאות ולמעשה זו הפעם הראשונה
שבנק ישראל נוקט מהלך כזה מאז שנת 1985,
לאחר התמוטטות בנק צפון אמריקה. צעד זה
מלמד על חומרת מצבו של הבנק למסחר . מעילה
בסדר גודל כזה של כ-200 מיליון שקל לבנק
שהונו העצמי מסתכם בכ-50 מיליון שקל,
פירושה קריסה של הבנק. שאלת המפתח היא אם
ניתן יהיה להציל חלק את הכספים שהוצאו מן
הבנק במרמה.



החלטת המנהל המורשה שמונה לבנק, ד"ר דוד
תדמור, לסגור את הבנק, כצעד ראשון לקראת
הטיפול בבעיות הבנק נועדה למנוע הסתערות של
לקוחות על הבנק בדרישה לקבל את כספם בחזרה.
מהלך כזה יביא להתמוטטות מיידית של הבנק.

למעשה גם בנק שלא נתון בבעיות אינו יכול להתמודד עם דרישה מיידית
להחזיר ללקוחות את כספם, שכן, הוא משתמש בכספים אלה למתן הלוואות.



המעילה מעוררת חשש שהבנק למסחר יתמוטט, ומבחינת לקוחותיו זו בוודאי
בשורה רעה. החלק המעודד יחסית הוא שמדובר בבנק קטן מאוד שאינו משרת
את הציבור הרחב, אלא כמה מאות לקוחות מסחריים וכמה גופי השקעה
מוסדיים כמו קופות גמל וקרנות נאמנות.



מבחינת בנק ישראל, התמוטטות של בנק היא תרחיש בלהות, ואם כבר נגזר על
בנק להתמוטט, מזל שזה קרה בבנק כה זניח שאינו משרת את משקי הבית.



מה יקרה ללקוחות? היקף ההפקדות של הציבור בבנק הוא כ-450 מיליון שקל.
אם היקף המעילה הוא 200 מיליון שקל (וזהו נתון ראשוני ולא ודאי
עדיין) והונו העצמי הוא כ-50 מיליון שקל, המשמעות היא שחסרים כעת
בקופת הבנק כ-150 מיליון שקל השייכים ללקוחות. בישראל אין ביטוח
פיקדונות ולכן מבחינה חוקית בנק ישראל והמדינה לא חייבים לפצות את
הלקוחות על הפסד כספם. התחליף לביטוח פיקדונות הוא פיקוח הדוק של בנק
ישראל שאמור לדאוג ליציבות הבנק לטובת המפקידים. השאלה כעת היא אם
בנק ישראל ייקח על עצמו את המחויבות הזו וידאג לפצות את המפקידים על
ההפסדים שייגרמו להם.



המפקח על הבנקים, ד"ר יצחק טל, אמר הבוקר כי מדובר באירוע נקודתי,
בבנק מסחרי קטן, ואף שהנזק לבנק חמור, האירוע לא ישפיע על יציבות
בנקים אחרים או על המערכת הבנקאית ככלל.