ביהמ"ש מחק על הסף תביעה נגד נציב המים לשעבר על 3 מ' ש' בגין חוו"ד מומחה שנתן

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, יהודית שיצר, מחקה על הסף תביעה שהגישו החברות א.ספקטור וא.ספקטור נכסים נגד נציב המים לשעבר, פרופ' דן זסלבסקי, על סך 3 מיליון שקל. התביעה הוגשה בגין חוות דעת מומחה שהגיש זסלבסקי בתביעה אחרת שלהן נגד עיריית בני ברק בגין נזקים שנגרמו להן בהצפות בעיר בשנים 1992-1993.



זסלבסקי טען בחוו"ד כי העירייה אינה אחראית להצפות בעיר והאחריות מוטלת על חברת נתיבי איילון ועיריית תל אביב. התביעה של ספקטור כנגד העירייה נדחתה. בעקבות זאת, הגישו החברות, באמצעות עו"ד משה קפלנסקי, תביעה אישית כנגד זסלבסקי וטענו כי חוו"ד שלו לטובת עיריית בני ברק עומדת בסתירה מוחלטת ל-3 חוו"ד שהוא עצמו נתן בתיקים אחרים של הצפות, שהתרחשו באותו היום בנסיבות דומות.



זסלבסקי ביקש למחוק את התביעה על הסף באמצעות עו"ד אסף ביגר ממשרד צל, גולדברג ושות'. הוא טען כי אינו חייב בחובת זהירות כלפי הצד השני כעד מומחה מטעם צד במשפט והשופטת קיבלה כאמור את עמדתו.



בהחלטתה קובעת השופטת כי על מומחה המגיש חוו"ד לביהמ"ש תוטל חובת זהירות כלפי הצד שכנגד בהתמלא 2 תנאים מצטברים: הראשון הוא שהמומחה צפה שבעל הדין שכנגד יסתמך על חוו"ד; והשני - שאין לאותו מומחה יסוד סביר להניח כי חוו"ד שלו תיבדק בדיקה עצמאית נוספת בטרם יפעלו לפיה.



השופטת קובעת שכאשר מוגשת לביהמ"ש חוו"ד מטעם צד כלשהו מובן שמטרתה לשרת עניינו של אותו צד ושהמומחה בעל חוו"ד לא התכוון שהצד השני יסתמך על הנאמר בה. "אפילו מהווים ממצאי המומחה בסיס להתייחסות מצד בעל הדין שכנגד, או מצד בית המשפט, אין הם מאומצים באופן אוטומטי. עד רבה, המומחה מצפה כי בעל דין שכנגד יקרא תיגר על חוות דעתו ועל מהימנותה", קובעת השופטת.



היא מוסיפה כי האפשרות לתבוע אישית את המומחה עלולה להביא לגל תביעות חדשות לשיפור מצבם של הנדחים בהליך המשפטי בו חיווה המומחה דעתו. "יש בכך סכנה לפגיעה קשה בעיקרון סופיות הדיון, פיצול הסיכסוך המקורי לסכסוכי משנה וחשש מהצפת בתי המשפט בתביעות סרק".



יתרה מכך, סבורה השופטת כי "מומחים יחששו להיתבע אחר כך באופן אישי ויסרבו לתת חוות דעת או שידרשו עבורן תשלום גבוה".



כל זה, קובעת השופטת, יגרום להכבדה על ניהול ההליך המשפטי מעבר לתועלת הצפויה לציבור הרחב מההכרה באחריות של המומחה הנותן חוו"ד לצורכי הליכים בביהמ"ש. היא מציינת כי אין בהחלטתה כדי להוות מחסום מלתבוע את המומחה בעילות אחרות מלבד עילת הרשלנות. (א' 2100/01)