תביעה ייצוגית בפרשת הבנק למסחר נגד המפקח על הבנקים

בעלי המניות הגישו תביעה ייצוגית על סך כ-18 מיליון שקל נגד הבנק, מנהליו, הדירקטורים, רואי החשבון קסלמן וקסלמן והמפקח על הבנקים

אמיר הלמר
30/04/2002


חקירת המשטרה בנוגע למעילת הענק של כ-250 מיליון שקל שביצעה פקידה בכירה בבנק למסחר עדיין בעיצומה, המנהל הממונה, עו"ד דוד תדמור, טרם הודיע על מסקנותיו לגבי מה שנעשה בבנק, ובעלי הפקדונות שכספם נגזל עוד לא יודעים האם בנק ישראל יתמוך בהם ויערוב לכספם - אבל בעלי המניות של הבנק לא מוכנים להמתין.

זו היתה רק שאלה של זמן ושל מי יהיה הראשון. השאלה הזו קיבלה מענה לפני שעה קלה כאשר בעל מניות מהציבור, המחזיק בכ-10% ממניות הבנק הגיש - באמצעות עוה"ד יעקב סבו ושירלי דקל נוה - תביעה ייצוגית כנגד הבנק.

התביעה על סך כ-18 מיליון שקל הוגשה נגד הבנק, נגד מנהלו משה ליבוביץ, נגד יו"ר הדירקטוריון ובעל השליטה בבנק שמיל ובר ונגד שאר חברי הדירקטוריון - דורן אלחנני, דורון גרופר, טובה הילמן, יוחנן וינר, מנחם כהן, נעמי לירן, ברק קלעג'י, מיכל רייס, אשר שמיר, לינה דובובסקי ועדי מוסל.

התביעה הוגשה אף נגד קסלמן וקסלמן, רואי החשבון של הבנק בתקופת המעילה, שהחלה לפי הידוע בשנת 1997 ונמשכה עד לפני ימים ספורים, וכן נגד המפקח על הבנקים בבנק ישראל וכמובן נגד אסתר אלון, סגנית מהנלת מחלקת ההשקעות של הבנק שהודתה בביצוע המעילה.

בתביעה נטען כי מדובר באחת מפרשות הונאות הבנקים הגדולות ביותר שנחשפו בישראל וכי על פי הפרסומים היקף המעילה - 250 מיליון שקל - עולה פי 5 על הונו העצמי של הבנק.

התובע טוען כי הציבור כולו, לרבות מנהלי הבנק, הדירקטורים שלו ונושאי המשרה בו, כמו גם רואי החשבון של הבנק, למד על דבר ביצוע המעילה רק לאחרונה אחרי שאלון הודתה במשטרה בביצועה.

המעילה, כך נטען, בוצעה מבלי שמי מהגורמים האחראיים בבנק, הדירקטורים, המנהלים, המבקר הפנימי רואי החשבון והמפקח על הבנקים בבנק ישראל היו ערים לכך. התובע טוען כי בכך איפשרו הנתבעים במחדליהם לבצע את המעילה.

התובע טוען כי כ-8 מיליון מניות של הבנק מצויות בידי הציבור, ומאחר שהבורסה החליטה על השעיית המסחר במניות הבנק בעקבות המעילה ומאחר שהתמוטטתו של הבנק הפכה למעשה לעובדה מוגמרת - הרי עם ההתמוטטות ערכן של מניות הבנק הוא אפס. לדבריו, שוויין המיצרפי של כל מניות הבנק שהיו בידי הציבור במועד זה הסתכם בכ-25.5 מיליון שקל.

התובע טוען כי רק ביקורת מאוחרת של בנק ישראל הביאה את אלון להתוודות במשטרה וכי עובדה זו מדגישה לטענתו את היעדרם של מנגנוני פיקוח מתאימים בבנק אשר מנעו את גילוי המעילה בשלב מוקדם יותר.

לטענתו, כל הנתבעים - למעט המפקח על הבנקים - הפרו את חובות הזהירות כלפיו ופעלו ברשלנות בכך שלא נקטו בכל אמצעי הזהירות בהם הם מחויבים כנושאי משרה בחברה וכרואי החשבון שלה.

על אחריותו של המפקח על הבנקים טוען התובע כי למפקח תפקיד מיוחד לשמור על יציבותה של המערכת הבנקאית ולצורך כך הוקנו לו סמכויות שונות לרבות סמכויות של פיקוח כללי וביקורת ואף סמכות להשעות את מנהלי הבנק מתפקידיהם.

לטענת התובע, המפקח על הבנקים הוא "כלב השמירה" של המערכת הבנקאית והוא נרדם בשמירה. אם היה המפקח ממלא את תפקידו כראוי במיומנות וזהירות היה מגלה זה לא מכבר כי אין בבנק אמצעי בקרה נאותים והיה מנחה את הבנק בהתאם וגורם בכך לחשיפת המעילה, טוען התובע.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully