"הפקרות של כספי ציבור"

מאת סמי פרץ



"אסור לתת ערבות ממשלתית למפקידים בבנק למסחר, משום שערבות כזו משדרת למפקידים ולמנהלי הבנקים כי מותר להם להשתולל ולקחת סיכונים. התקדים שנוצר במתן ערבות לבנק קיקיוני כמו הבנק למסחר מסוכן, וערבות שניתנת בדיעבד היא הפקרות של כספי ציבור" - כך אמר נשיא בנק דיסקונט ניו יורק, אריה שר.



שר היה בשנות ה-80 החשב הכללי במשרד האוצר, ובחמש השנים האחרונות הוא מנהל את בנק דיסקונט ניו יורק. הבנק נחשב לאחד מעשרת הגדולים בניו יורק, ולשלוחה הגדולה ביותר של בנק ישראלי בחו"ל. לשר היכרות קרובה עם מנגנון ביטוח הפקדונות האמריקאי שמבוצע על ידי ה-FDIC (רשות לביטוח פיקדונות). הבנק בראשו הוא עומד מעניק למפקידים ביטוח של ה-FDIC, עד לסכום של 100 אלף דולר לפיקדון.



המודל האמריקאי אמור לשמש בסיס לבניית מנגנון לביטוח פיקדונות בישראל, אך לדברי שר, גם בארה"ב חלוקות הדעות לגבי טיבו של מנגנון זה. "הביטוח בארה"ב מבוצע כנגד תשלום פרמיה של המוסד הבנקאי, וגובה הפרמיה נקבע על ידי ה-FDIC בהתאם לחוסנו ואיכות הניהול של הבנק. הפרמיה נעה בין אפס לכמה אחוזים, במקרים של בנקים מסוכנים, ומהווה חסם לגמישותם של בנקים מפוקפקים להציע ריביות גבוהות. בארה"ב יש ביקורת על שיטת הביטוח, וכיום נבחנת הצעה לאפשר ביטוח סכומים גדולים יותר, אך תוך השתתפות עצמית של המפקיד - כדי שללקוח תהיה מערכת של שיקולים היכן להפקיד את כספו".



שר נחרץ מאוד באשר לחסרונות של המודל הישראלי, המתבסס על מתן ערבות מדינה בדיעבד. "המודל הישראלי הוא הגרוע שבכל העולמות. הוא מתגמל התנהגות לא אחראית. מי שמפקיד את כספו בבנק לוקח סיכון, ומצפה להיות מתומחר על כך. מי שהפקיד את כספו בבנק למסחר קיבל ריבית יותר גבוהה מאשר היה מקבל בבנק אחר. אם אתה אומר לו שהמדינה אחראית בדיעבד על מלוא הפיקדונות שלו, הוא קיבל למעשה תגמול - כאשר הסיכון הוא של עם ישראל. המודל הזה מעורר תהיות אם המדינה מסוגלת לעמוד בתשלום במקרה של כשל במערכת. אני בעד ביטוח פיקדונות, אבל בתנאי שהוא ייעשה מראש ולא בדיעבד - כשתנאי המשחק ידועים ותשלום הפרמיה נעשה מראש".



בתחילת השבוע הודיע נגיד בנק ישראל כי יפנה לממשלה בבקשה למתן ערבות ממשלתית למפקידים בבנק למסחר, שאיבדו את כספם במעילת הענק. ההחלטה של קליין התקבלה גם בעקבות ירידות שערים חדות במניות הבנקים, שהצביעו על דאגה גוברת של לקוחות שאר הבנקים לגבי מצבם, וחשש ממפקידים מבוהלים שימשכו את כספם ויגרמו לבעיות נזילות.



אף שההשפעה הישירה של קריסת הבנק למסחר על בנקים אחרים היא אפסית, התברר כי בתקופה כזו יש בה כדי לגרום להשפעות עקיפות. שר אמר כי אין מקום לחשש של הנגיד: "בהרבה מדינות בעולם אין ביטוח פיקדונות והמדינה לא לקחת על עצמה אחריות על הערבות הזו. הם מניחים שהציבור יודע להבחין בין מוסדות שונים לפי טיבם. מתן ערבות בדיעבד מחליש את המעמד הפיננסי של המדינה בשווקי העולם, כי מי שלוקח אחריות היכן שאין לו - ספק אם יוכל לעמוד מאחורי התחייבויות קיימות. בנקים בעולם קמים ונופלים מדי יום. המדינה מפקחת גם על בתי חולים, רואי חשבון ועורכי דין, ולא שמעתי טענה כי צריך לשלם עבור חובות ומחדלים של כל אלה".



לדברי שר, אף שיש בארה"ב ביטוח פיקדונות, הציבור לא מקבל את מלוא כספו כאשר בנקים מתמוטטים: "בשנה האחרונה נפלו שני בנקים וביטוח הפיקדונות כיסה רק כ-50% מהם. יש הרבה פיקדונות שלא מבוטחים, או שהם מעל 100 אלף דולר ואף אחד לא נתן להם ערבות של 100%. אם ההתחייבות קיימת, צריך לרשום אותה במאזני המדינה. היום זה 250 מיליון שקל - אבל מחר זה יכול להיות מיליארד שקל. ומה תעשה המדינה אם יהיה כשל מערכתי? אני חושב שיש לנו מערכת טובה ויציבה, אך אם רוצים ביטוח פיקדונות חייבים לעשות מראש ובצורה מושכלת. זה ייתן שקט נפשי לאזרחי המדינה והם ידעו שהפיצוי מובטח להם על פי חוק, ולא נתון למצב רוח של פקיד או פוליטיקאי כזה או אחר".



שר טוען כי אם המדינה היתה מתנערת מלקוחות הבנק למסחר ולא מעניקה להם ערבות, היא היתה חשופה אומנם ללחצים פוליטיים, אך לא היו לכך השלכות על מערכת הבנקאות: "התרחיש היחידי שאני רואה במקרה שלא יינתן ללקוחות הבנק למסחר פיצוי, הוא שיופעל לחץ פוליטי על ידי גורמים אינטרסנטים אשר עלולים להפסיד כסף כתוצאה מהקריסה. ראינו בהסדר מניות הבנקים ב-83' שלחצים מסוג זה הכריעו את הכף במידה רבה. מעבר לזה לא יקרה שום דבר. רוב הלקוחות של הבנק למסחר היו לקוחות עסקיים שידעו מה הם עושים. זה הרי לא בנק שמשרת את משקי הבית הרגילים".



גם לרשויות הפיקוח יש אינטרס



שר רמז כי גם לרשויות הפיקוח יש אינטרס שהמדינה תעניק ערבות למפקידים בגלל תחושת האשמה על שלא מנעו את הקריסה: "הניסיון בעולם מראה שגופי הפיקוח רוצים בכיסוי ההתחייבויות למפקידים על ידי המדינה, כדי להקהות את הלחץ הפוליטי והציבורי שמוזן על ידי מפקידים נזעמים שאיבדו את כספם".



באשר לפיקוח האמריקאי אמר שר כי מדובר בביקורת עניינית וקואופרטיווית, כל עוד הבנקים עומדים בכללי המשחק וממלאים אחר ההוראות של הרשויות: "אם אתה חורג מהכללים, הם לא נותנים לך מנוח. בביקורות השגרתיות, אנשי ה-FDIC מבקשים קודם כל את לוח החופשות. אם הם מגלים שעובד לא יצא לחופש של שבועיים לפחות במשך השנה, מיד הם בודקים את כל הפעולות שלו. הרי רוב המעילות בישראל ובחו"ל התגלו כשעובדים היו בחופשה. החל מפרשת גולדין וכלה במעילה בבנק לאומי שווייץ".



באשר לחלקם של בעלי המניות בבנק למסחר בפרשה, ברור כי בנק ישראל לא מתכוון להעניק להם ערבות על הפסדיהם. ההון העצמי שהעמידו לרשות הבנק ישמש למתן פיצוי למפקידים, וגם הפיקדונות של בעלי השליטה בבנק יופנו למטרה זו. עדיין לא ידוע אם הרשויות בישראל יתבעו את בעלי השליטה בבנק בניסיון להוציא מהם סכומי כסף נוספים, שיפצו את המדינה על הפסדיה מעזרתה למפקידים.



שר טוען כי הרשויות בארה"ב הולכות רחוק בעניין זה, גם כשאין להן בסיס חוקי לכך. "ה-FDIC מצפה מבעלי השליטה, במידה שיש להם מקו