ביהמ"ש הגדיל העיקולים נגד ואיו ישראל ל-3 מיליון שקל

שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים מרים מזרחי החליטה לאחרונה להרחיב את העיקול שהטילה חברת הר החוצבים על כספיה של חברת ואיו ישראל מסכום של 750 אלף שקל לסך של 3 מיליון שקל.



במהלך חודש אוגוסט 2001 הגישה הר החוצבים נגד חברת ואיו ישראל וחברת האם vyyo (ואיו) שבשליטתו של איש העסקים דוידי גילה, תביעה על סך 10 מיליון שקל.



הר החוצבים טענה - באמצעות עוה"ד ישראל לשם, עמוס גורן וישראל ציגנלאוב - כי ואיו הפרה את הסכם השכירות שנחתם ביניהן לשכירת כ-8,600 מ"ר וכ-300 חניות בפרויקט רמות מאיר, ועקב כך גרמה לנזקים כבדים לפרויקט. לטענתה, הפסיקה ואיו לשלם לה את דמי השכירות החודשיים ולא ביצעה את עבודות הפנים בנכס להן התחייבה.



עוד טענה הר החוצבים בתביעה כי Vyyo ארה"ב פועלת להברחת נכסיה של החברה הבת שלה, ואיו ישראל, מנושיה. זאת, לאור הסכם השיעבוד שנחתם במאי בין החברה האם לחברה הבת. על פי ההסכם, ואיו ישראל משעבדת את כל נכסיה לחברה האם תמורת הלוואות שניתנו לה בעבר ויינתנו לה בעתיד.



יש לציין כי תביעת הר החוצבים הוגשה לאחר שחברת ואיו פנתה לביהמ"ש בתביעה להורות על ביטולו של ההסכם בין החברה להר החוצבים בגין הפרות הסכם שביצעה הר החוצבים. בין היתר טענה ואיו, באמצעות משרד פישר בכר חן, כי הר החוצבים לא נתנה הסכמתה להשכרת הנכס בשכירות משנה, וזאת בניגוד לאמור בהסכם בין השתיים.



במסגרת תביעתה של הר החוצבים היא הגישה בקשה לעיקול זמני ובקשתה התקבלה בהיקף של 750 אלף שקל בלבד. הר החוצבים ביקשה מביהמ"ש לאשר הגדלת העיקול הזמני עד לגובה התביעה במלואה - 10 מיליון שקל.



השופטת מנתחת בהחלטתה את טענות הצדדים בעניין הפרות ההסכם ההדדיות וקובעת כי לכאורה הפרה ואיו תנאים יסודיים בהסכם ויש בידה עילה לתביעת הפיצויים. עם זאת, השופטת לא מקבלת את טענת הר החוצבים כי הנזק שנגרם לה מתבטא בהפסד כל תקופת השכירות בת 42 חודש, וקובעת כי הנזק התגבש לתקופה של 6 חודשים בהם לא שולמו לה דמי השכירות וכן לשלושה חודשים נוספים לאור הקושי הקיים בהשכרת הנכס.



השופטת קובעת כי אינה מוכנה בשלב זה לקבוע כי הנזק התגבש אף מעבר לאותם שלושה חודשים ולבטל את סיכויי השכרת הנכס במאמץ הולם.



השופטת נכנסת אף לסוגייה האם הר החוצבים יכולה לראות בתנאי ההסכם בו נקבע כי ואיו תשלם לה 6 חודשי שכירות כפיצוי מוסכם במקרה של הפרת ההסכם כנזק שהתגבש זה לא מכבר ולהרחיב את העיקול בגינו, אף על פי שבמסגרת התביעה לא נדרש תשלום הפיצוי המוסכם.

השופטת קובעת כי יש להשאיר את נושא יכולתה של הר החוצבים להישען על סעיף הפיצוי המוסכם ככזה שמוסיף על כל פיצוי אחר שיגיע לה, לדיון בתביעה עצמה וקובעת כי הפיצוי המוסכם לא יילקח בחשבון לצורך הרחבת העיקול.



נקודה נוספת שבוחנת השופטת לצורך הגדלת סכום העיקול היא ההכבדה שדבר כזה יגרום לוואיו ישראל. בעניין זה השופטת לומדת מעדותו של מנכ"ל חברת ואיו בישראל כי החברה התכווצה משמעותית מקריסת השוק, מרבית עובדיה פוטרו (מ-120 נותרו 31 בלבד), הקניין הרוחני שלה משועבד לחברה האם האמריקאית, והיא תלויה באופן מוחלט בהלוואות שתיתן לה החברה האם ובמכירות שתבצע לואיו ארה"ב.



השופטת מציינת כי ואיו ארה"ב טוענת כי היא אינה ערבה לחובות של החברה הבת וכי שתי החברות הן ישויות משפטיות נפרדות. לאור זאת קובעת השופטת כי המסקנה היא שבשל קשייה הכספיים המשמעותיים של ואיו ישראל ובשל היותה ריקה מנכסים, אי מתן צו העיקול יכביד על האפשרות לבצע פסק דין אם וכאשר יינתן בעתיד.



לאור זאת קובעת השופטת כי העיקול על כספיה של ואיו ישראל יוגדל עד לגובה הנזק אותו ניתן לצפותו בשלב זה כממשי - 9 חודשי שכירות בלבד (דמי השכירות החודשיים עומדים על כ-567 אלף שקל) וקובעת כי גובה העיקול יעמוד כעת על 3 מיליון שקל.