פרשת בנק צפון אמריקה: "רוב הסכום שנגבה מדירקטורים מימן את ההליך המשפטי"

מאת בן-ציון ציטרין



פרשת בנק צפון אמריקה, שהחלה ב-85' והליכי ההוצאה לפועל במסגרתה עדיין לא הסתיימו, מוזכרת כיום בנשימה אחת עם כל הנוגע לפרשת הבנק למסחר. עו"ד אמנון שבלת ממשרד שבלת, ישראלי, רוברט, זיסמן ושות', ייצג בשעתו את הדירקטור ג'ו נקש, שממנו ניסה עו"ד יוסי שגב לגבות את החלק הגדול ביותר ממה שבית המשפט קבע שניתן לגבות מהדירקטורים בגין התרשלות - כ-100 מיליון דולר. כבעל ניסיון בתחום, לשבלת היושב בסניף המשרד בניו יורק ומגיח לישראל מדי חודש, יש כמה עצות למי ששוקלים את הצעדים המשפטיים בפרשה.



לפי הערכות, רוב הסכום שנגבה על ידי שגב לא הגיע לידי המדינה - אלא כיסה את עלות ההליכים המשפטיים והליכי ההוצאה לפועל נגד הדירקטורים. כונס הנכסים הראשי (הכנ"ר) לא התחיל לטפל בתביעות נגד נושאי המשרה בבנק למסחר, אך שבלת מציע לשקול בזהירות מהלך דומה לזה שנעשה בשעתו בשכירת שירותיו של שגב.



שבלת: "לפני שמישהו מגיש תביעה היום, צריך להיכנס לגופו של עניין ולבדוק כמה תבעו בעבר וכמה עלה להם התהליך. ועדת הכספים של הכנסת ניסתה בשעתו להיכנס לעובי הקורה, אך הכנ"ר ידע שתפארתו לא תהיה על הצעד שבו הוא נקט - ולכן סירב לענות. התביעה תימשך שנים ותעלה מיליונים, ולכן על הכנ"ר לשקול אם יש לו סיכוי סביר לגבות יותר מכפי שעולה לו המהלך המשפטי".



שבלת: "בפרשת צפון אמריקה, ההחלטה היחידה שהתקבלה היא זו של שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים יעקב בזק. ואולם זו לא נבדקה עד תומה על ידי ביהמ"ש העליון שישב על המדוכה כמה שנים, וביקש מהצדדים למצוא דרך להתפשר כדי שלא לקבל החלטה". לדברי שגב, שעם סיום הפרשה נהפך לידידו של שבולת, הם הסכימו בדיעבד שההחלטה של בזק לחייב את הדירקטורים בגין כל נזקי הבנק היתה אומללה. זאת, לדבריו, "מאחר שאילו החליט שאחריותם מסתכמת בסכום סביר, נניח ב-15 מיליון דולר, הכל היה נגמר אחרת".



בסופו של דבר שילמו הדירקטורים מיליוני דולרים, אלא שההליך נמשך שנים, וכנגד אחד מהדירקטורים שסירב להתפשר, נמשך הערעור 13 שנה לאחר שהוגשה התביעה ו-17 שנה לאחר שהבנק קרס. בסך הכל נגבה פחות מרבע מסכום התביעה, וזאת לפני הפחתת ההוצאות הכבדות בתיק ושכר טרחתו של שגב.



לדעת שבלת, מאחר שהעליון לא החליט בפרשה, אין ללמוד מהחלטת בזק לגבי בנק למסחר: "במקרה של צפון אמריקה, כונס הנכסים הראשי לא תבע את רואי החשבון, מבקר הפנים, ולא את בנק ישראל - אף שלדעתי הם אשמים לא פחות מהדירקטורים".



שבלת הגיש בשעתו הודעת צד ג' נגד בנק ישראל, רואי החשבון ומבקר הפנים, אלא שזה לא הגיע לדיון כי בזק דחה את הדיון בעניין זה, ועד שהתקבל פסק הדין נגד הדירקטורים עדיין לא החל הדיון בהודעת צד ג'.



לדעת שבלת, ככל שהפרשה בבנק למסחר מתוחכמת יותר וככל שאתי אלון עשתה מעשים פליליים יותר - האחריות דה פקטו של הדירקטורים קטנה יותר: "דירקטור אינו בלש פרטי, ואם נעשים בבנק מעשים חריגים שאינם מתגלים על ידי ההנהלה הפעילה - אין סיבה שדירקטור יחפש כיוונים לא נודעים".



שבלת: "אני מקווה שמי שמופקדים על הטיפול המשפטי בפרשה ילמדו את הלקח מפרשת צפון אמריקה לפני שיוגשו תביעות נמהרות. יש טענות הגנה לא מבוטלות למנהלים ולרו"חים של הבנק, וכמובן לדירקטורים, בתנאי שהם לא נטלו חלק בזיופי מסמכים וצ'קים. ואולם ככל שהזיוף יתברר כפשוט יותר - אחריותם תגדל". המסקנה העגומה של שבלת היא שייתכן מאוד שלמעט כספי הביטוח, ידי הכנ"ר ייוותרו ריקות, כי לא ממי לגבות את הכסף.



שבלת קובע, כי לא יכולה להיות תביעה נגד הדירקטורים מבלי שייתבע הפיקוח על הבנקים: "אחריותו לא יכולה להיות קטנה יותר מאשר הדירקטורים החיצוניים ורואי החשבון. צריכה להיות גזירה שווה.



"איני טוען שבנסיבות האלה האחריות תהיה זהה - זה יתברר בהמשך. בכל מקרה התביעה היא נגד הפיקוח ולא נגד המפקח אישית, כי אין משמעות לתביעה אישית נגדו".