6 חודשי עבודות שירות לדוב תדמור

היום נתן השופט דוד רוזן לבית המשפט השלום בתל אביב את גזר הדין לבכירי דסק"ש לשעבר שהורשעו ב-18 אישומים של הכללת פרטים מטעים בדו"חות הכספיים של החברה, בכך שלא צירפו לעותקים שהוגשו לרשם החברות ולבורסה במשך 5 שנים את דו"חות החברות הפרטיות (בהן החזיקו בכ-20%) ישקר, טכנולוגיות להבים, שתיהן בבעלות משפחת ורטהיימר, וחברת תפרון אחזקות.

בית המשפט גזר על דב תדמור, מנכ"ל דסק"ש לשעבר 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 700 אלף שקל.

על החברה הטיל השופט קנס של 800 אלף שקל ועל שאר הנאשמים, שלמה כהן, ג'ון בוק ויעקב אשל הטיל 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 450 אלף שקל. את הקנסות יוכלו הנאשמים, מלבד דסק"ש, לשלם בארבעה תשלומים שווים.

אחרי גזר הדין אמר תדמור: "במשך שלושה שנים וחצי לא אמרתי דבר, ועכשיו לאחר גזר הדין אני מרשה לעצמי לדבר. אני מעולם לה הטעיתי משקיעים. אף משקיע לא הוטעה ואף משקיע לא התלונן. במשך 40 שנה שימשתי בתפקידים בכירים בעשרות חברות ציבוריות, ומעולם לא היתה שום השגה על תקינות פעילותי. לא עשיתי כל רע, ובית המשפט לצערי טעה. בכוונתי להגיש ערעור כדי שהצדק ייצא לאור".

בגזר הדין סוקר השופט טיעונים של התביעה, שביקשה להטיל על המורשעים עונשי מאסר ארוכים ומשמעותיים, שיהיה בהם מסר ברור והרתעתי, וכן את טיעוני הפרקליטים שטענו בשם המורשעים וביקשו להקל עמם בדין. השופט כותב בגזר דינו כי אכן הנאשמים הינם מהשמנה והסלטה של הארץ, ממלאי תפקידים רמים ונכבדים|. עם זאת, אומר השופט, הנאשמים קשרו בפלילים. רקחו, יזמו ותיחבלו ביצוע העבירות בהן הורשעו. לא מדובר באיבוד עשתונות זמני, מעידה רגעית. העבירות בוצעו לאורך שנים, גמרו בדעתם והגיעו לכלל החלטה, ומשזו יצאה לדרך פעם אחר פעם שנו ועברו על החוק. למען הגשמת המטרה להסתיר את הדו"חות הכספיים מהציבור, כדי להטעות משקיע סביר".

השופט מציין כי הנאשמים לא ביקשו רק לרצות גחמות ודרישות של משפחת ורטהיימר, ולראיה אומר השופט, הנאשמים הוסיפו והסתירו בנתיב הפלילי בו צעדו את הדו"חות הכספיים של חברת תפרון, חברה בהפסד, שלא היה לה כל קשר עם הורטהיימרים.

השופט מוסיף כי הנאשמים, בשמשם בתפקידים של מנהלים בכירים, נתקלו במכשול ובהתמודדותם בחרו ללכת בדרך בלתי חוקית. הם שקלו את הסוגייה שהיתה בפניהם, והחליטו שהדרך שנבחרה על ידם גם כשהיא נגועה בפליליות היא הדרך הנכונה, ולה סיכויי הצלחה משופרים. השופט מציין כי הנאשמים לא שעו לדברי היועץ המשפטי של החברה, עו"ד שלמה כהן, ולא הסתייעו בשורת הפרקליטים המכובדים מין החוץ שעמדו לרשותם. הם גם לא בחרו ללכת במסגרת דרך המלך ולהגיש ערעור לרשות ני"ע שלא להתיר אי צירוף הדו"חות, או לבית המשפט המחוזי על החלטת הרשות.

לדברי השופט, לא ניתן לקבל את טענת הנאשמים כי פעלו שלא מטעמים אישיים, אלא כל שנעשה היה רק על מנת להיטיב עם החברה ובעלי מניותיה. השופט מדגיש כי "מעשה פלילי אינו יכול לעולם להיטיב עם חברה הגונה. מעשה פלילי הוא תמיד מעשה פלילי, הוא תמיד אסור בתכלית האיסור. הנאשמים בביצוע העבירות הפליליות לא שכבו על הגדר לטובת החברה ובעלי מניותיה. משראו את טובת החברה - ראו את טובתם. הצלחת החברה - הצלחתם. ההצלחה העשירה ישירות גם את כיסם, ולא פחות חשוב ההצלחה האדירה את שמם, כוחם, סמכותם בסביבה העסקית, כמו גם את עוצם יוקרתם".

השופט מציין כי "אין תימה שהנזק לציבור בגין פעולותיהם של הנאשמים לא כומת כראוי. ציבור המשקיעים הוטעה לפעול בשוק ההון במשך מספר שנים, על סמך מידע חסר. הוא לא ידע ולא יכול היה לצפות או לדעת שחברה מסוגה ומעמדה של דסק"ש תדווח באופן שדיווחה, ותסתיר ממנו במשך שנים דו"חות כספיים מהותיים של שלוש החברות".

השופט מוסיף כי לכל מידע עסקי חשבונאי השפעה על שיקולי המשקיעים משוק ההון. בוודאי ובוודאי מידע שכזה, הנודע לחברה רווחים ומוצלחת להפליא כמו חברת ישקר. וממול, חברה השקועה בהפסדים (באותם ימים) כמו חברת תפרון. על תדמור, אומר השופט, כי הינו "ראש וראשון בנאשמים וחלקו הוא רחב ועמוק משל חבריו לכתב האישום. מדובר בציר מרכזי שהכל סבב וסובב על ידו. מעמדו עוצמת ושליטתו ניכרו בכל צעד מהצעדים שנינקטו על ידי הנאשמים האחרים בביצוע העבירות".

אחרי תדמור בסדר החשיבות מציין השופט את עו"ד שלמה כהן, היועץ המשפטי, ואת החשב עמוס בנקירר (שכבר הורשע במסגרת עסקת טיעון, ונגזרו עליו 12 חודשים מאסר על תנאי ו-230 אלף שקל קנס) כנושאים באחריות לביצוע העבירות. שלמה כהן, אומר השופט, שימש כיועץ המשפטי של החברה. בתפקידו זה שימש מעין משען של לגיטימיות לשאר הנאשמים. פועלו לקידום וביצוע העבירות וצעדי ההסוואה באמצעות המכתבים הנלווים לרשות מעגנים את אחריותו הרבה בביצוע העבירות.

לגבי כהן, מוסיף השופט, כי מצבו שונה משל שאר חבריו לכתב האישום שכן הוא הודה בחקירתו בעיקרי העובדות שנקבעו גם בהכרעת הדין, וגם ברשות ני"ע ובבית המשפט הוא התייצב מול חבריו והעיד עדות שהיה בה לקעקע לא מעט את גירסתם ועמדתם במשפט.

על ג'ון בוק ויעקב אשל השופט אומר כי הם נושאים באחריות פחותה משל שאר הנאשמים. הוא מציין כי תרומת לקידום הקשר הפלילי וביצועו היתה קטנה משל שאר הנאשמים. לאור טיעונים אלה גוזר השופט על הנאשמים את העונשים כאמור לעיל.

תחילת הפרשה בדצמבר 1990 - אז הגישה דסק"ש בקשה לרשות ניירות הערך לפטור אותה מחובת צירוף הדו"חות הכספיים של החברות הכלולות, בהן חברת ישקר וחברת טכנולוגיית להבים, שבבעלות סטף ורטהיימר. דסק"ש טענה בפני הרשות כי הפטור מתבקש בשל אי רצונה של ישקר, חברה פרטית, לפרסם את דו"חותיה הכספיים המלאים לציבור משיקולים עסקיים.

הרשות סירבה למתן הפטור, ובעקבות זאת החליטו הנאשמים בפרשה להסתיר מהציבור את הדו"חות הכספיים של החברות הכלולות על ידי אי צירופם לדו"חות הכספיים המתפרסמים. הנאשמים החליטו להגיש לבורסה ולרשם החברות עותק של הדו"חות הכספיים, השונה מהעותק המוגש