פקיד בסניף בנק מרכנתיל דיסקונט בתל אביב, אשר נחשד כי גנב ופדה ניירות ערך למוכ"ז של אחת הלקוחות בשווי של כ-1.5 מיליון שקל, יחזיר לה 1.25 מיליון שקל. בתמורה, קיבלה הפרקליטות את המלצת המשטרה שלא להעמידו לדין פלילי וסגרה את התיק נגדו בנימוק של חוסר ראיות מספיקות. הבנק, אשר הסתפק בפיטורי הפקיד בן ה-49 עם פיצויי פיטורים מלאים, סירב להתייחס לפרשה בנימוק התמוה כי הפרשה נמצאת עדיין בטיפול המשטרה.
במרכז הפרשה הזו נמצאת כספת בסניף בנק מרכנתיל דיסקונט בכיכר רבין בתל אביב, השייכת לתושבת תל אביב, בת 73, בת למשפחת בנקאים ויהלומנים. באותה כספת החזיקה האישה, בין השאר, 12 אלף ניירות ערך למוכ"ז - תעודות השתתפות דקל שהונפקו לפני כמה עשרות שנים על ידי אילנות דיסקונט שאותן ירשה מבעלה המנוח.
11 אלף תעודות כאלו - בסדר מספרים עוקבים לשלה, קיבלו גם כל אחד משני ילדיה. ייחודן של התעודות למוכ"ז הוא כי אינן נושאות את שם בעליהן וכל מי שמחזיק בהן יכול לפדות אותן.
בסניף הבנק של הלקוחה עבד בתקופה הרלוונטית לפרשה גם הפקיד מרדכי אסולין. באותה עת שימש כ"מורשה כספות". כלומר היה הפקיד המורשה ללוות את לקוחות הבנק לחדר הכספות כשברשותו המפתח השני מבין שני המפתחות הדרושים לפתיחת לכל כספת.
בספטמבר 2001 הגיעה הלקוחה עם בתה לכספת שלה בבנק והבחינה לפתע כי ניירות הערך שלה, שהיו עטופים בשקית ניילון, נעלמו, אף כי הכספת עצמה לא נפרצה.
הלקוחה דיווחה להנהלת הבנק וכעבור זמן קצר הגישה תלונה גם במרחב ירקון של משטרת תל אביב. החקירה הוטלה על מחלק הפשעים ברשות רפ"ק אבי נוימן. בשל הערך הגבוה של הגניבה הוטלה החקירה על מי שנחשב לחוקר המנוסה ביותר במחלק, רס"מ גבי דולב.
במהרה התעורר החשד כי ניירות הערך של האישה נגנבו על ידי אסולין עוד בשנת 1998, לאחר שהלקוחה הוציאה אותם מהכספת שלה כדי לחפש דבר מה ושכחה להחזירם למקום. על פי אחת הסברות, הניחה הלקוחה את ניירות הערך באחת הכספות הריקות הסמוכות לשלה, שהיו פתוחות, ושכחה מהן. על פי סברה זו, אסולין מצא אותם שם ונטל אותם, לכאורה, לעצמו. עם זאת, יש לומר כי סברה זו של המשטרה לא הוכחה.
לקראת סוף שנת 2000 החליט אסולין לפדות את ניירות הערך, שהיו אז בידיו. על מנת לממשם הגיע אסולין לסניף בנק דיסקונט בחולון.
ב-29 באוקטובר 2001 הובא אסולין לחקירה ראשונה לאחר חיפוש שנערך בביתו. גם אשתו, אסתר, מורה במקצועה, נחקרה, וכך גם אבי האישה, שהוא פנסיונר של בנק. אחר כך נחקר אסולין עוד פעמים רבות. במקביל קיבלה המשטרה צו מבית משפט לתפיסת 1.028 מיליון שקל שנמצאו בחשבונו של אסולין בסניף בנק הפועלים ברמת אביב כשהם מושקעים בניירות ערך.
מכיוון שאין אפשרות להעביר ניירות ערך לחשבון הבנק של המשטרה היה צורך למכור את המניות, אולם הבנק דרש מהמשטרה להנחותו באיזה ערך למכור את המניות בהן היה מושקע אסולין. רפ"ק נוימן קבע את שער המכירה לאחר התייעצות עם כלכלנים של המשטרה, מחשש כי מכירה לא זהירה תגרום להפסד של מאות אלפי שקלים.
אסולין טען בחקירתו כי את תעודות הדקל שפדה בחולון קיבלה אשתו מאחיה המתגורר בהולנד, והעובד שם כנער מעלית. כדי למצות את החקירה בעניין נערך ב-26 במארס 2002 חיקור דין לפני שופטת הולנדית ובנוכחות נציג משטרת ישראל בהולנד. לטענת הגיס ואשתו, מצא הגיס את ניירות הערך האלו בתוך שקית במגרש חנייה בתל אביב ומסר אותם לאסולין תמורת תשלום של 10 אלף גילדן.
כל הראיות בתיק הזה היו נסיבתיות, ולכן התעורר בקרב קציני המשטרה שעסקו בתיק, החשש כי אם יועמד אסולין לדין, הוא עשוי להיות מזוכה מאשמת הגניבה. במקביל, אסולין החל מתעניין בשלב מסוים חוקרו, תוך כדי החקירה, מה יעלה בגורלו אם יסכים להשיב את הכסף ללקוחת הבנק.
עקב נכונותו של אסולין להחזיר את הכסף, העבירה המשטרה בנובמבר 2001 את התיק לפרקליטות מחוז תל אביב עם המלצה לסגרו תמורת הבטחתו של אסולין כי ישיב לאישה את כספה.
פרקליטת המחוז, עו"ד מרים רוזנטל, סברה תחילה כי העבירה המיוחסת לאסולין היא חמורה מכדי לסגור את התיק. אולם "לאחר בדיקה נוספת של התיק", לדברי דובר משרד המשפטים, "וביצוע פעולות חקירה נוספות, התברר כי הראיות בתיק הן גבוליות והסיכוי להרשעה קלוש. זאת, בין היתר בשל העובדה כי ניירות הערך של לקוחת הבנק היו למוכ"ז ולא על שם אדם מסוים, וגם משום שהגניבה התגלתה באיחור רב והדבר הקשה על איסוף ראיות מספיקות לצורך הוכחת אשם בהליך פלילי".
כדי לקדם את עניין סגירת התיק הפלילי נגד אסולין, קיים עו"ד גיורא אדרת, פרקליטו של אסולין, משא ומתן עם עורך דינה של הלקוחה, יוסי אשכנזי, ממשרד עו"ד יעקב וינרוט, על גובה הסכום שיוחזר. לבסוף סוכם כי אסולין ישלם לה מיליון ורבע שקל.
ב-1 במאי השנה הועבר לחשבונה של הלקוחה כל הכסף שהוחרם מהחשבון של אסולין לחשבון משטרתי - מיליון ו-28 אלף שקל. יתרת הכסף, עד לסכום של מיליון ורבע שקל, תועבר אליה בשני תשלומים כשהאחרון בהם בחודש אוגוסט.
לקוחת הבנק הסכימה לפשרה במישור האזרחי ולא הפלילי, אחרי לא מעט התלבטויות. מה שהכריע לבסוף את הכף לטובת פשרה היה חוסר הרצון של משפחתה להמתין מספר שנים עד שיסתיימו ההליכים הפליליים ואחר כך ההליכים האזרחיים נגד אסולין, ושבמהלכם תיאלץ האישה המבוגרת לעלות לדוכן העדים ולהידרש לשעות ארוכות של חקירות מצד עורכי דין שעשויים לנסות להוכיח כי כלל לא היו לה ניירות ערך, או שאיבדה אותם או שאלו שהיו ברשותה הם לא תעודות הדקל שפדה אסולין.
עו"ד אדרת מסר בתגובה כי אסולין מכחיש ביצוע עבירה פלילית וכי הוא הסכים להחזיר את הכסף ללקוחה רק משום ששוכנע כי היא היתה בעלת ניירות הערך שהגיעו לידיו, ו"לכן לא היתה סיבה להתעקש ולא להשיב את הכסף". עו"ד אשכנזי, פרקליט לקוחת הבנק, סירב להגיב.
פקיד במרכנתיל דיסקונט שנחשד בגניבת ני"ע בכ-1.5 מיליון שקל לא יועמד לדין תמורת הסכמתו לפצות הלקוחה
ניקול קראו
15.5.2002 / 8:26