תקציב המדינה ל-2003 יכלול לראשונה סעיף חדש: תשלומי פנסיה לעמיתי קרן פועלי הבניין שבשליטת ההסתדרות

עם השנים, כאשר התחילו להסתמן גירעונות אקטואריים בקרנות הפנסיה, נעשו תיקונים שונם בשיטת החישוב כדי להקטין את הגירעונות. ואולם הבעיה לא נפתרה והתעורר צורך ברפורמה מרחיקת לכת שתביא לפתרון.



אמצע שנות ה-90 היתה תקופה סוערת בשוק הפנסיה. הגירעונות האקטואריים הגיעו לשיא חדש, ואילצו את המדינה לבלום את הגידול המדאיג בהיקפם. ב-95' נולד הסדר הפנסיה שחסם את הכניסה לקרנות הפנסיה הוותיקות, ויצר תשתית פנסיונית חדשה באמצעות הקרנות החדשות. ההסדר התבסס על הקמת קרנות שיפעלו באיזון אקטוארי - הזכויות לעמיתים משתנות בהתאם למצב הקרן. אם יש עודפים, הם מועברים לעמיתים. אם יש גירעונות, הקרן מצמצמת את התחייבויותיה.



נוסף על כך נקבע כי תנאי ההשקעות של הקרנות החדשות ישונו, והם יתבססו על הנפקת איגרות חוב מיועדות בשיעור 70% מנכסי הקרן (בתשואה מובטחת של 5.05% לשנה). הקרנות יוכלו להשקיע את היתרה (30%) בשוק החופשי, בכפוף לכללי השקעות החלים עליהן. החל בינואר 95' התאפשרה כניסה רק לקרנות הפנסיה החדשות. למעשה, עבור העמיתים חדשים פועלות הקרנות באיזון אקטוארי, שאמור להבטיח להם את כספם בגיל פרישה.



ואולם למרות ההסדר שהושג, לא נפתרה בעיית הגירעונות של הקרנות הוותיקות. הגירעון שלהן מסתכם בכ-56 מיליארד שקל.



מצבם של העמיתים החדשים לכאורה טוב יותר מזה של עמיתי הקרנות הוותיקות, אך בפועל ההנחה הזו לא מדויקת, משום שהקרנות הוותיקות שולטות גם במרבית הקרנות החדשות. הן מפעילות מנגנוני ניהול ושיווק משותפים, ובכך מעמיסות עוד הוצאות על הקרנות הוותיקות. זו הסיבה שמשרד האוצר מעוניין להפריד לגמרי את הניהול בין הקרנות החדשות לוותיקות, וכן למנות מנהלים מורשים לקרנות הוותיקות שייטלו את הניהול מידי ההסתדרות.



המאבק שמנהל משרד האוצר בעניין זה אמור לפתור כשלים ניהוליים וניגודי עניינים חמורים הקיימים כיום בניהול הקרנות, אך אין בהם כדי לסגור את הגירעונות האקטואריים. כדי לעשות זאת, יהיה על קברניטי המשק לקבל החלטות אמיצות, שיגרמו לפגיעה מסוימת בעמיתי הקרנות, אך לפחות יסייעו לענף החשוב הזה להבריא ולהתאזן, ויסירו את החשש מפני הפיכתו לסעיף הולך וגדל בתקציב המדינה.