איך נכנסים למינוס של 56 מיליארד שקל?

מאת חיים ביאור



בימים אלה התחילה להתברר לפני ביהמ"ש המחוזי בת"א תביעה בסך 33 מיליון שקל שהגישה קרן הפנסיה של פועלי הבניין נגד שלושה ממנהליה לשעבר: עו"ד דוד גורביץ, עו"ד שמחה גורמן וסמי כהן (כיום מזכ"ל הסתדרות עובדי הבניין והעץ). שלושת הנתבעים ביקשו שלא לפטור את קרן הפנסיה מתשלום אגרה בעקבות התביעה הכספית שהגישה נגדם, אך השופטת יהודית שיצר דחתה את בקשתם - דבר העשוי לרמוז על המשך התפתחות המשפט ותוצאותיו.



התביעה נגד שלושת המנהלים לשעבר עוסקת בסדרי מינהל: עו"ד יחיאל כץ מונה לתפקיד מנהל מורשה של קרן הפנסיה בסוף 96', על ידי מי שעמד אז בראש אגף שוק ההון במשרד האוצר, דורון שורר. כץ, שמונה כדי לשמור על יציבות הקרן אשר נקלעה למצב קשה, טען בתביעה כי ניהול הקרן היה רשלני וחסר אחריות. לטענתו, בסמוך לעזיבתם ביצעו שלושת המנהלים עסקות כושלות במקרקעין שבבעלות הקרן, לא רשמו נדל"ן על שם הקרן, ונקטו פעולות העומדות בניגוד מובהק לטובתה הכלכלית של הקרן והחברות הבנות שלה: שיקום, חברת קרן באר שבע וחברת עובדי בניין.



בעוד שבועות אחדים עתידה קרן הפנסיה של פועלי הבניין להגיש תביעה בקנה מידה גדול הרבה יותר - כ-600 מיליון שקל - נגד ההסתדרות. הפעם, בטענה כי חברת העובדים השיתופית - הזרוע הכלכלית של ההסתדרות, נטלה במשך שנים רבות כספים מהקרן כדי לממן פעילויות שוטפות של ההסתדרות ונעמת, וכן כדי לממן אחזקת מבנים שבבעלות מועצות הפועלים.



ההסתדרות היא בעלת השליטה בקרן הפנסיה של פועלי הבניין. שם טוענים כי התביעות של כץ - זו שכבר הוגשה וזו העתידה להיות מוגשת - הן קנטרניות. לדבריהם, התביעות נועדו לפגוע אישית בשלושת המנהלים לשעבר, ובאמצעותם לפגוע גם בהסתדרות כגוף השולט בארבע קרנות פנסיה נוספות: מבטחים, מקפת, קרן הגמלאות של עובדי ההסתדרות (קג"מ) וקרן הפנסיה של העובדים החקלאים.







ואולם אם השופטת שיצר תאמץ את עיקרי התביעה ותמצא את גורביץ, גורמן וכהן אחראים למחדלי הניהול בקרן, ואם בנוסף על כך ימצא בית המשפט כי יש ממש בטענות שיועלו בתביעת הענק השנייה לגבי לקיחת כספים מהקרן - יהיה בכך כדי להסביר את הגירעון האקטוארי הענק שהצטבר בקרן פנסיה קטנה זו, המתקרב ל-6 מיליארד שקל. הונה של הקרן אזל לפני כשנתיים, ומאז היא משלמת פנסיה ל-18 אלף גמלאיה מכספי עתודה אקטוארית מיוחדת המשותפת לכל קרנות הפנסיה. על פי ההערכות, גם מקור זה ייבש, עוד לפני סוף 2002. החל ב-2003, בפעם הראשונה מאז הוקמה מערכת הפנסיה, תשלומי הפנסיה לגמלאי קרן פועלי הבניין ימומנו מתקציב המדינה. יהיה בכך משום הלאמה בפועל של הקרן.



בראשית 95' נסגרו קרנות הפנסיה הוותיקות לכניסת עמיתים חדשים, במסגרת הרפורמה בענף. הגירעון המצטבר של קרנות אלה מגיע כיום לסכום דמיוני של 56 מיליארד שקל, שהם 37% מסך ההתחייבויות של קרנות הפנסיה למבוטחים. במלים אחרות: לקרנות הפנסיה חסרים 56 מיליארד שקל כדי לעמוד בתשלומים העתידיים למבוטחים שיפרשו לפנסיה.



בניגוד לדעה הרווחת, להסתדרות אין בעלות על אף אחת מקרנות הפנסיה, אלא רק שליטה. הבעלים הם המבוטחים בקרנות. מבוטחים שייפגעו מהתמוטטות של קרן פנסיה אינם יכולים לתבוע פיצוי מההסתדרות. סכום הגירעון בקרנות אינו כולל את הסבסוד הענק של המדינה, הניתן לקרנות באמצעות איגרות חוב שמנפיקה הממשלה לקרנות, בתשואה מועדפת של 5.5%.



אפשר למנות לפחות שבע סיבות לגירעונות התופחים של קרנות הפנסיה הוותיקות:



אפליה בזכויות הפנסיה



כשהוקמו קרנות הפנסיה בראשית שנות ה-50, מבוטחים מבוגרים שהצטרפו אליהן זכו לזכויות פנסיה משופרות: 3% מהשכר, ולעתים 4% מהשכר לכל שנת עבודה - ולא 2% לשנה כמקובל. תחילה הועדפו בדרך זו עולים חדשים, שהגיעו לישראל בגיל מבוגר מבלי שצברו זכויות פנסיה קודמות במדינות מוצאם. כך, עולים חדשים שהצטרפו לקרנות הפנסיה בגיל 50, נהנו מחישוב זכויות כאילו הצטרפו לקרן והפרישו עבורה דמי גמולים כבר מגיל 35. הטבה זו הופעלה כחלק מהמדיניות הממלכתית של עידוד העלייה לישראל מברית המועצות.



אלא שעם השנים, תנאים מועדפים אלה לעולים החדשים התרחבו לעבר קבוצות עובדים שונות, בעיקר כאלה המקורבות לצלחת: מי שהועסקו בחברות הסתדרותיות, כמו סולל בונה. כך, קרן הפנסיה של פועלי הבניין, שבה בוטחו חלק מעובדי סולל בונה, הפעילה לגבי מבוטחים אלה הסדר נפלא שנקרא "20/50". ההסדר קבע כי מבוטח מקרב עובדי סולל בונה שצבר ותק של 20 שנה בחברה ומלאו לו 50, זכאי לפרוש לגמלאות בגיל זה וליהנות מתשלומי פנסיה כאילו פרש לגמלאות בגיל 65 אחרי ותק של 40 שנה.



דווקא המצטרפים הצעירים, בני 30 ומטה, לא זכו ליהנות מפריווילגיה כלשהי. הם נאלצו להסתפק בחישוב זכויות הפנסיה שלהם לפי 2% לכל שנת עבודה, כקבוע בתקנות של הקרנות. בהסתדרות יש כיום מי שמנסה להגן על ההחלטה לקבוע זכויות פנסיה מועדפות לעולים החדשים. "בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, ההסתדרות היתה גוף חצי-ממלכתי, אשר מילא חלק מתפקידי המדינה - לרבות בתחום קליטת העלייה", אומר אחד מוותיקי ההסתדרות. "חשבנו כי במשך השנים יכסו הדורות הבאים את הגירעון האקטוארי שייווצר ממתן ההעדפה למבוטחים מקרב העולים החדשים. מי פילל שהאפליה הזו תיהפך לנחלתן של קבוצות מבוטחים נוספות, בניגוד לכל מינהל תקין?"



הכרה בוותק העובד מקופות הגמל



כמה מקרנות הפנסיה, למשל מקפת, הוקמו כגופים ממשיכים של קופות גמל שפעלו במקומות עבודה. קרנות אלה הכירו בוותק שהעובד-החוסך צבר בקופות הגמל, כאילו שמדובר בוותק לצורך חישוב זכויות פנסיה - אף שהכספים אשר נצברו בקופת הגמל לא כיסו את הערך האקטוארי של זכויות הפנסיה שהוכרו לעובדים אלה. כך, אם אדם חסך בקופת גמל במשך 10 שנים ולאחר מכן נהפך לעמית בקרן פנסיה, הוא הוכר כבעל ותק של 10 שנים בקרן, עם זכויות שתאמו לוותק.



הוספת רכיבי שכר לחישוב הפנסיוני



בלחץ האיגודים המקצועיים נוספו במשך השנים רכיבי שכר נוספים לחישוב הפנסיוני, כגון דמי הבראה. הגדלת השכר הנכלל בחישוב הפנסיוני יצר