סימטה אפלה. שני נציגי החוק מתקרבים אל הקורבן השרוע על הקרקע. מביטים בו המומים. לצידו יושב שטוף אלכוהול מבוהל. ממלמל משהו כמו: "זה היה נורא... מחריד...". קאט. חדר ניתוח. הרופאה, מזועזעת, אומרת: "כבר ראיתי שברים, סדקים, אפילו פיצוצים אבל זה... זה... כאילו מישהו ייבש אותו... מצץ ממנו כל טיפה...". חוקר נרגש מגיע, מנפנף דף: "יש לנו קלסתרון!". ציור של משהו עם 5 זרועות, דומה לכף יד. "מפלצתי", פולטים המבוהלים. המוסיקה ברקע משלימה את אוירת המתח-אימה. המחסל הסידרתי היכה שוב.
למרבה הצער, זה נגמר אחרי 60 שניות. ה"פיינטלינגס" מצטיין בנאמנות קולנועית מושלמת למיטב סרטי המתח האפלים. עם כמה הבדלים מהותיים: א. זהו סרט פרסומת קצר. ב. תושבי העיר הם כוסות חצי ליטר (פיינט) של בירה טננטס. ג. כותרת הסיום קוראת לקהל לצאת לרצוח אחת הלילה.
הסרט נעשה באולפני אארדמן, בריסטול ("וואלאס וגרומיט". "מרד התרנגולים"). דארן וולש ביים.
מספר וולש: "פיינטלינגס הסתובב בסטודיו בערך שנה לפני שנחת על השולחן שלי. תסריט מצחיק מאד של דוגאל ווילסון ממשרד הפרסום Leith.
אבל לא מצאנו איך לעזאזל לבצע אותו כי הגיבורים, כוסות הבירה, היו בעצם נוזל. בידיעה שאפילו מחשב תלת לא יצליח ליצור בירה שתיראה טעימה, עשינו ניסיון עם כוסות מלאות אמיתיות, מחוברות על מקלות, כמו בתיאטרון בובות. הבובנאים נאלצו להזיז כוסות מלאות, בצפיפות של תפאורה מיניאטורית, בלי לשפוך טיפה. צוות של 3 אנימטורים הוסיף אחר כך, על הצילום ה"חי", פיות וידיים במחשב. התוצאה היתה מצחיקה ונכונה רגשית. דמויות חוששות, פגיעות, במציאות מאיימת של בירה נרדפת".
דארן וולש, הידוע בעולם בזכות סידרת "אנגרי קיד" (angrykid.com ובאתר הסרטים atomfilms.com), מעיד שהיה סטודנט מבולבל ומתוסכל. לא הצליח לבחור תחום התמחות כי היה סקרן לעשות הכל. במקרה גילה קורס שבו אכן התעסקו עם הכל: מצויר, בובות, מחשב, קולאג', פיקסלציה, מוסיקה ועוד. "נרשמתי. התחלתי מהתחלה. הרווחתי עוד 3 שנים שבהן לא הייתי צריך לעבוד לפרנסה", אומר וולש, "התוצאה היא שאין לי סגנון אופייני. חוץ מהנטיה להשתעשע עם סדרות של מסכות על שחקנים. אני אוהב לנסות משהו שונה בכל הזדמנות. בדרך כלל פרסומות מציעות הזדמנויות כאלו".
בתוך 19 קטגוריות הפרסים של BAA (בריטיש אנימיישן אווארדס) 2002 הוקדשו 3 לפרסומות: בימוי. איכות מקצועית (Craft). אהובת הקהל. "פיינטלינגס" זכה בזו האחרונה. נבחר ע"י קהל שצפה במועמדים ב17- בתי קולנוע ברחבי בריטניה. 5 מקצועני פרסום, הפקה וארט העניקו את שני הפרסים האחרים. סאם מוריסון, נקסוס פרודקשנס (עבור Mother) זכה בפרס הבימוי על Q4Music.com. עיצוב מינימליסטי, בשחור-לבן, תואם כישוריהם המוסיקליים של חברי "להקת הבית" של האתר. שיריהם מפארים את מוצריו בסידרת פרסומות מלאה אסונות. הבימוי, פשוט וחכם, מצטיין בתיזמון קומי.
בפרס על Craft זכתה הבמאית אליסון המילטון, אולפני Passion Pictures (עבור Lowe Lintas) על "קיוסק": עכבר מוכשר, להטוטן הולה-הופ, מוצע כשי חינם ללקוח שקנה חטיף "אארו". האיש מסתכל בתצוגה המרשימה של העכבר בהפתעה. "לאאא", הוא פולט, "אארו מספיק לי", ומסתלק. העכבר, כשחקן דחוי, חוזר למחבואו על הדלפק. כנראה לא בפעם הראשונה. כנראה גם לא ממש מאוכזב.
הכוח המניע מאחורי BAA הוא בלונדינית סקסית, אינטלקטואלית מבריקה, מזוהה כג'יין פילינג. הגיעה מתחומי בלשנות אל עריכת תוכניות סרטים והפצה. מכאן התפתחה, כהגדרתה, תשוקה לאנימציה. מאז 1996 היא היוזמת, המנהלת, מגייסת החסויות, עורכת התוכניות וכיו"ב. אחת ההברקות שלה באירוע הדו-שנתי היא הפרסים. במקום פסלונים או מגינים, מקבלים הזוכים ציורים שהוכנו במיוחד ע"י כמה מטובי אמני האנימציה בעולם. בבריף שהם מקבלים נאמר: צייר כבשה אחת או יותר ואם אפשר, בהקשר לבריטניה או לאנימציה. (צליל ראשי התיבות 'באא' אחראי לניצול הכבשים כסמל האירוע).
הכי הרבה ציורים קיבל מייקל דודוק דה ויט, זוכה פרס הסרט הקצר הטוב ביותר, פרס התסריט ופרס האומנות (Craft) על סרטו "אבא ובת". סרט שזכה כמעט בכל הפרסים החשובים בעולם, כולל "אוסקר" (2001).
בין החידושים באירוע השנה היו הקטגוריה של וידאו קליפס, כהשתקפות לגל היצירתי בתחום זה בשנתיים האחרונות, והקטגוריה של תחרות בינלאומית, כפי שמתבקש מאירוע המעורר הדים בכל העולם. לקטגוריה היוקרתית הזו נבחר "מנשה ונחמה". סרט הגמר של מיכה אמיתי במח' מדיה דיגיטלית בקמרה אובסקורה, ת"א. לאמיתי, שנכח באירועי BAA, היתה הזדמנות להנות מתשואות הקהל ומספיגת שפע גירויים יצירתיים. כשנשאל בסיום האירוע "ומה עכשיו?" ענה ספונטנית: "עכשיו? לעבודה!".
ונעבור לפרסומות: British Animation Awards 2002
צביקה אורן
20.5.2002 / 12:25