המוסד לתקינה בחשבונאות יבחן מחדש ההחלטה לעבור לדיווח כספי נומינלי

מאת יורם גביזון



"הטיפול של הממשלה ובנק ישראל יכריע אם נעבור לדיווח כספי נומינלי כבר ב-2003, או שנדחה את המעבר בשנה" - כך אמר בסוף השבוע יו"ר הוועדה המקצועית במוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, פרופ' אלי אמיר. הוא הוסיף כי "אם המדדים יהיו גבוהים ולא יהיה ניסיון של הממשלה ובנק ישראל לעצור את האינפלציה, לא יהיה מנוס מעצירת תקן 12 (הפסקת ההתאמה של דו"חות כספיים)".



בספטמבר 2000 החליט המוסד לתקינה בחשבונאות לבטל את ההצמדה של הדו"חות הכספיים לאינפלציה (דו"חות מתואמים), ולעבור לדיווח חשבונאי נומינלי. ההחלטה התקבלה על רקע שיעורי אינפלציה נמוכים מאוד ששררו באותה תקופה במשק, שבעקבותיהם נראה היה כי אין עוד צורך לתאם את הסכומים בדו"חות הכספיים לאינפלציה. ההחלטה אמורה היתה להתחיל להיות מיושמת כבר לגבי הדו"חות הכספיים של 2003.



ההחלטה עוררה התנגדות של חברות במשק שטענו כי המעבר לדיווח נומינמלי יפגע בהן. החברות מקורות, שיכון ובינוי ושיכון עובדים אף עתרו לבג"ץ בעניין זה - אך לא התקבלה עדיין הכרעה בעניין. הביקורת על ההחלטה גברה בחודשים האחרונים על רקע העלייה בשיעור האינפלציה, שחידדה מחדש את חשיבות ההצגה של חשבונאות מתואמת.



אמיר אמר כי המוסד לתקינה בחשבונאות יתכנס בספטמבר 2002 כדי להחליט בסוגייה. לדבריו, אם בעת ההחלטה התחזית תהיה לאינפלציה דו-ספרתית, יידחה המעבר בשנה; ואם האינפלציה החזויה תהיה נמוכה מ-3% יוחלט על הפעלה של תקן 12. "הבעיה היא בתחום האפור שביניהם. נצטרך לשקול את רמת הריבית, פעילות בנק ישראל והנחישות לקצץ בתקציבה".



לדברי אמיר, לא ניתן להסיק על סביבת האינפלציה ולהחליט על עתיד החשבונאות הנומינלית על בסיס מדד אפריל. יחד עם זאת קרא אמיר לממשלה לקצץ בתקציב כבר עתה, כדי למנוע התפרצות אינפלציונית שתידרדר במהירות לאינפלציה שנתית בשיעור של עשרות אחוזים.



הוא הדגיש כי הדיווח הכספי בישראל לוקה בחסר, בעיקר בכל הקשור לביצוע הפרשות בגין ירידת ערך של השקעות. הוא הביא כדוגמה את חברת אשטרום נכסים שמציגה בדו"ח הכספי שלה ל-2001 השקעות בחברות כלולות בשווי מאזני של 114 מיליון שקל, אף ששווי השוק שלהן 59 מיליון שקל בלבד.



לדבריו, מנסחי התקינה יצרו פתח מילוט למנהלי חברות המאפשר להתחמק מהפרשות בגין ירידת ערך של השקעות, כשקבעו כי יש לבצע הפרשה רק במקרה של ירידת שווי שאינה בעלת אופי זמני. ואולם המנסחים לא הגדירו מה ייחשב זמני.



אמיר העריך כי מניות הבנקים נסחרות במחיר הנמוך משמעותית מהונם העצמי. הסיבה לכך היא ששוק ההון זיהה כי שווי ההלוואות שנתנו הבנקים נמוך משוויין בספרים, מאחר שהנהלות הבנקים נמנעו מביצוע הפרשות הנדרשות בגין ירידת ערך ההלוואות. לדבריו, יש לבצע הפרשה מיידית בגין ירידת ערך בכל מקרה שבו נרשמת ירידת ערך כזו, ולא לעסוק בספקולציות בנוגע לשוויו של הנכס בעתיד.