יובל שחר ושרית פירון התקשו לרקוד במסיבת יום העצמאות שהתקיימה בבית של אלי ואלונה ברקת בעמק הסיליקון. מדי כמה שניות ניגש מישהו לברך אותם ולאחל להם מזל טוב. הם הודו למברכים, אך לא שמחו במיוחד.
"מדהים איך כולם כאן יודעים הכל", אמרה פירון, סמנכ"ל הכספים של פי-קיוב (P-Cube). שחר, המנכ"ל, הוסיף: "הפתיעו אותנו. כולם ידעו עוד לפני שהספקנו לפרסם הודעה רשמית על הגיוס. העדפנו לחכות כדי שנוכל לדווח לאנליסטים ולתעשייה באופן שיסייע לחברה. הרי המטרה היא לא שיברכו אותנו במזל טוב".
על אף ששחר ופירון היו מעדיפים לשמור על חשאיות זמנית, שניהם מבינים כי חברה שמודיעה בימים אלה כי השלימה גיוס של 40 מיליון דולר היא מקור לקנאה ולהשראה. פי-קיוב הוקמה לפני שלוש שנים, בתקופת הגיאות הטכנולוגית.
"הבועה בתחום התקשורת והאינטרנט היתה אז בשלב של התנפחות מואצת", משחזר שחר, "ואנו יצאנו מנקודת מבט בלתי שגרתית בנוף הבועה. הסתכלנו על תשתית האינטרנט וראינו שחברות שירותי הגישה מפסידות על כל לקוח.
"ידענו שהמתמטיקה הזאת לא עובדת, ושכדי שהעסק יהיה רווחי הן צריכות אפשרות לספק שירותים מעניינים יותר ולגבות עבורם כסף. בלי כל השירותים הרשת היא סתם תשתית חסרת ערך, ודומה למחשב ביתי שמותקנת בו תוכנת חלונות ללא יישומים. אפשר לשחק אתו קצת, אך בסופו של דבר הוא משעמם. הפתרון שלנו מותקן על גבי התשתית הקיימת, והוא מקנה לספקי השירות יכולת לנהל שירותים ברשת ולעקוב אחריהם".
חלק ניכר מהיכולת של החברה לשרוד נזקף לזכות המוניטין שממנו נהנים מייסדיה
"כשפי-קיוב יצאה לדרך ספקי השירות היו מעט אדישים. רווחיות לא עניינה אותם במיוחד. התפוצצות הבועה עזרה לנו, וכיום המצב שונה. חלקים מהשוק נעלמו, ואחרים זקוקים לפתרון כמו שלנו כדי לשרוד", אומר שחר. "לפני פחות משנה", הוא מספר, נפגשנו עם המנהל הטכנולוגי של חברת שירותי גישה בשם ויליאמס.
"היה די קשה להגיע אליו. הוא סיפר לנו שראה בחודשים האחרונים 600 חברות סטארט-אפ. אחרי שראה את הטכנולוגיה שלנו אמר, שבניגוד לרוב האחרות היא נראית לו מעניינת, אך עלינו לשכנע אותו שבעוד שנה עדיין נהיה קיימים. חלפה שנה, והוא לא קיים". מנגד פי-קיוב בהחלט קיימת, והצליחה לגייס סכומים לא מבוטלים שעשויים לסייע לה לצלוח את התקופה הקשה העוברת כיום על עמק הסיליקון.
חלק ניכר מהיכולת של החברה לשרוד נזקף לזכות המוניטין שממנו נהנים מייסדיה. שחר, בן 39, בוגר החוג למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. עם סיום לימודיו הצטרף לנשיונל סמיקונדקטור, שמקום מושבה בסנטה קלרה, והתוודע לעמק הסיליקון.
"עמק הסיליקון היה באותם ימים שונה ממה שמוכר לנו כיום", אומר שחר. "תרבות העבודה היתה אחרת. הגעתי ממרכז הפיתוח בישראל שתמיד היו בו דד-ליינים דחוקים ואנשים שעבדו מסביב לשעון. ביום העבודה הראשון שלי בארה"ב היתה הפסקת חשמל בחמש אחר הצהריים. כל השולחנות סביבי היו ריקים. בקושי מצאתי את הדרך החוצה. למחרת, כששוב היתה הפסקת חשמל בחמש אחר הצהריים, הבנתי שזה נעשה במכוון. חברי לעבודה הראו לי איפה אפשר להדליק את האור, אם אני מתעקש לעבוד בשעות בלתי מקובלות אלה". "כיום", הוא מוסיף, "גם בנשיונל עובדים הרבה שעות, כמו בסטארט-אפים.
"אחרי כמה שנים בנשיונל, הודעתי להם שהבנתי את הפרינציפ. אמרו לי: 'תישאר ותעשה מה שבראש שלך'. הם הניחו שייצאו מזה דברים. עבדתי על פרויקט שקראנו לו אינפוגיר, וקיבלתי עבורו תקציב של 100 אלף דולר ל-100 ימי עבודה. בסוף יצאה מזה חברה שנמכרה לסיסקו. מה שמוכיח שגם בחברות גדולות יש מקום ליזמות, זה רק יותר מסורבל.
בתום השנה הראשונה לפעילותה העסיקה פי-קיוב 100 עובדים
"נשיונל היתה בית ספר טוב מאוד. אפילו מהטעויות של נשיונל הצלחתי ללמוד. אחת הבעיות של ההיי-טק הישראלי היא שליזמים יש חזון, אבל לא תמיד יש להם מתודולוגיה נכונה".
ב-1995 עזב שחר את נשיונל כדי להצטרף לווקלטק שפיתחה טכנולוגיה של Voice Over IP (העברת קול על גבי פרוטוקול אינטרנט), והיתה אז בתחילת דרכה. שחר עזב את החברה כעבור 3 שנים לאחר שהנפיקה את מניותיה בבורסה, כדי להקים את פנטקום, ביחד עם גיורא ירון, שהיה מנכ"ל נשיונל בתקופתו, ועם בני שניידר.
לימים נרכשה פנטקום על ידי סיסקו. שניידר עבר לעבוד במשרדים הראשיים של סיסקו, ושחר עמד בראש המיזם החדש של השלישייה, שלו קרא פי-קיוב.
"בפי-קיוב גייסנו 10 מיליון דולר בשלב שבו היינו שלושה אנשים מעורבים בחברה, אבל למעשה אני הייתי העובד היחיד, כי בני היה 'שבוי' על ידי סיסקו וגיורא אינו עובד. אמרנו לאקסל, הקרן שהשקיעה בנו, שעד שתחתום על טרם-שיט (מזכר הבנות, מ.ש.מ) כבר יהיו לנו עשרה עובדים, וכך בדיוק היה. כשחתמנו כעבור חודשיים, כבר היינו עשרה. הקרן הנוספת שהשקיעה בחברה היתה Com.Ventures", אומר שחר.
פי-קיוב צמחה במהירות. בתום השנה הראשונה לפעילותה כבר העסיקה 100 עובדים, וסיימה פיתוח של אב טיפוס. "בישיבת הדירקטוריון המשקיעים שלנו הודו כי לא האמינו שנסיים את הפיתוח בתוך שנה כפי שהבטחנו. הם היו משוכנעים שיהיה לנו איחור של לפחות חצי שנה, מכיוון שמדובר במוצר מורכב. הצוות שלנו בישראל מעולה. אני לא מכיר הרבה דוגמאות של חברות שגייסו צוות כל כך איכותי מכל כך הרבה דיסציפלינות. אפילו בסיסקו אמרו לנו פעם שהעובדים היחידים שהם מצליחים לגייס הם כאלה שפי-קיוב אמרה להם 'לא'".
ב-2000, שנת הפעילות השנייה של החברה, פי-קיוב גייסה 20 מיליון דולר
אחת העובדות ששחר גייס בשנה הראשונה לפעילות פי-קיוב היתה שרית פירון. פירון, רואת חשבון שעבדה במשך שלוש שנים במשרד קסלמן וקסלמן ועברה לחברת רדקום, מקבוצת רד בינת, והתמנתה עד מהרה לסמנכ"ל הכספים של החברה. בעקבות המלצה חמה של ידיד משותף, הגיעה פירון ב-1999 לראיון אצל שחר, שהתקיים במלון מגדל דניאל בהרצליה.
זה היה לפני שהחברה עברה למשרדיה שברחוב מדינת היהודים, כשהיא עוד פעלה מכמה חדרים במלון דניאל. "האמת היא שחיפשנו חשב", משחזר שחר, ו
שרדו את הבועה, מתכוננים לגאות הבאה
מרי שגיא-מידן/ עמק הסיליקון
22.5.2002 / 9:21