הנישואים הבעייתיים של בנקים מסחריים ובנקים להשקעות

מאת ריבה אטלס



פייר אוליביה סרקוזי היה אחד ממאה בנקאים בקרדי סוויס פירסט בוסטון, חטיבה של קבוצת הבנקאות השווייצית קרדי סוויס, שקיבל התחייבות לבונוס חד-פעמי בסך 4 מיליון דולר בנוסף למשכורת שנתית של 3.5 מיליון דולר לפחות לשנתיים. קרדי סוויס קיוותה כי חבילות השכר האלה יסייעו לה למנוע את עזיבתם של בנקאים בכירים כמו סרקוזי לאחר שרכשה את בנק ההשקעות דונלדסון לפקין & ג'נרט ב-13.5 מיליארד דולר בנובמבר 2000.



ואולם במארס התפטר סרקוזי - המתמחה בייעוץ לבנקים גדולים בעניין רכישות - והצטרף ל-UBS ורבורג, חטיבת בנקאות ההשקעות של קבוצת הבנקאות השווייצית UBS. עזיבתו של בנקאי בכיר כמו סרקוזי היא פן אחד של מה שנהפך לניסיון חדירה יקר וכושל בעיקרו של בנקים גדולים לתחום בנקאות ההשקעות.



בעת שוק הפרים של שנות ה-90 הקצו הבנקים הגדולים כ-40 מיליארד דולר לרכישת בנקים להשקעות, מתוך תקווה להגדיל באחת את רווחיהם מפעילות נרכשת כמו ייעוץ למיזוגים ורכישות וחיתום הנפקות. תחת זאת יצרו העסקות האלה בעיקר מאבקים בצמרת.



הדוגמה הבולטת היא הדחתו של המנכ"ל במשותף של פעילות בנקאות ההשקעות של ג'י.פי מורגן צ'ייס, ג'פרי בויסי, ביום חמישי שעבר, לאחר שנתיים בתפקיד. הביצועים של פעילות בנקאות ההשקעות היו גרועים, ובויסי התעמת עם מנכ"ל הקבוצה ויליאם הריסון. בויסי הוחלף בידי דייויד קולטר, המנכ"ל לשעבר של בנק אוף אמריקה, שכיהן בשנים האחרונות בתפקיד ראש פעילות הבנקאות הקמעונית של ג'י.פי מורגן צ'ייס.



הנישואים הבעייתיים של בנקים מסחריים ובנקים להשקעות הם תולדה של שינוי חוקי הבנקאות הפדרליים, שחוקקו בשנות ה-30 ומנעו מבנקים מסחריים מלהיכנס לפעילות בנקאות השקעות. העסקה הראשונה בוצעה ב-1997, כאשר בנקרס טראסט ניו יורק, כיום חלק מדויטשה בנק, רכש את אלכס בראון ב-2.1 מיליארד דולר.



בנקים מסחריים חפצו להיכנס לבנקאות השקעות מכיוון שהרווחיות הפוטנציאלית שלה גבוהה בהרבה מאשר מתן הלוואות. בעיצומו של שוק הפרים היתה התשואה על ההון של בנקים להשקעות גבוהה בהרבה מזו של בנקים מסחריים, לפי מחקר שפירסמה באפריל חברת הייעוץ מקינסי.



ואולם לקראת סוף העשור כבר היה ברור כי רוב העסקות הניבו תוצאות מאכזבות. לאחר ששילמו מחירי שיא לא הצליחו הבנקים הגדולים לשמור על בנקאי ההשקעות הבכירים שבגלל פעילותם המצליחה נרכשו הבנקים שבהם עבדו.



רוב הבנקים המסחריים בחרו שלא לחזר אחרי בנקים גדולים להשקעות, כמו מריל לינץ או גולדמן סאקס. תחת זאת, הם רכשו בנקים קטנים יחסית עם תרבות עסקית ורוח יזמות שהלכו לאיבוד בתוך הבנקים הגדולים.



"הסיבה שחלק מהעסקות האלה לא הצליחו אינה היעדר מחויבות מצד המוסדות הפיננסיים הגדולים לבנות פעילות בנקאות השקעות גלובלית", אמר תומאס ויזל, שמכר את בנק ההשקעות שלו, מונטגומרי סקיוריטיס, לניישנסבנק, כיום בנק אוף אמריקה, ב-1.2 מיליארד דולר ב-1997.



ויזל עזב את ניישנסבנק כעבור שנה יחד עם קבוצת מנהלים ותיקים, לאחר שהסתכסכו עם מנכ"ל הבנק באותה עת, יו מקול, והקימו יחדיו בנק השקעות חדש, תומאס ויזל פרטנרס. כיום רק 9 מ-68 מהשותפים במונטגומרי בעת העסקה עדיין עובדים בבנק, אמר ויזל.



באחרונה עזבו בנקאי השקעות בכירים חרף מאמצים יקרים למנוע זאת. בנובמבר 2001 עזב ברוס וסרשטיין את דרזדנר בנק והתמנה למנכ"ל בנק ההשקעות לזאר, שנה אחרי שמכר את "בוטיק ההשקעות" שלו, וסרשטיין פרלה, לדרזנר ב-1.3 מיליארד דולר. בנובמבר 2000 איבד קרדי סוויס את קנת מואליס, שסייע בבניית פעילות הנפקות איגרות החוב גבוהות התשואה (אג"ח זבל) של דונלדסון לפקין & ג'נרט, והפך אותו לבנק המוביל בתחום. כמו סרקוזי, גם מואליס עבר ל-UBS ורבורג, ושם הוא עומד בראש פעילות בנקאות ההשקעות בצפון ודרום אמריקה.



יחד עם בנקאים מוכשרים נעלמו גם עסקות רבות. בנקים מסחריים הצליחו להגדיל את חלקם בשוק חיתום הנפקות האג"ח, אך אלה מניבות רווחים צנועים יחסית, לפי המחקר של מקינסי. "הכסף האמיתי", לפי המחקר, הוא בחיתום הנפקות מניות ובייעוץ למיזוגים ורכישות, אך בשל החולשה המתמשכת בשוקי המניות הידלדלו הפעילויות האלה.



בעוד הם ממתינים להתאוששות השווקים שוקלים בנקים רבים אם להתמיד בפעילות בנקאות ההשקעות או לסגת לפני שיצברו הפסדים גדולים עוד יותר. להערכת רוברט אלברטסון, נשיא חברת ההשקעות פילוט פייננשל, המתמחה בהשקעות במניות של חברות שירותים פיננסיים, "אלה שיתמידו יוכלו לבנות עסקים מצליחים כשהשווקים יתאוששו".



להערכתו, ג'יי.פי מורגן צ'ייס תהיה בין המצליחות. הקבוצה הרחיבה את פעילות בנקאות ההשקעות בדיוק לפני ששוק המיזוגים והרכישות התמוטט. בשנה החולפת ירדו מניותיה ב-20%, בעיקר מכיוון שהדגש על ייעוץ לעסקות פגע ברווחיה.



בניגוד למורגן, החליטה פליט-בוסטון פייננשל לוותר: באפריל היא הודיעה על מכירת בנק ההשקעות רוברטסון סטיוונס, שנרכש ב-1998. "המחשבה היתה שרוברטסון סטיוונס יהיה פלטפורמת הנפקות המניות שלנו", אמר סמנכ"ל הכספים של פליט-בוסטון, יוג'ין מקייד. אך פליט-בוסטון ויתרה על הרעיון: "לא רצינו לבצע את ההשקעה הדרושה מכיוון שהגענו למסקנה שהיא לא תניב תשואה גבוהה מספיק לבעלי המניות".



UBS נוקט אסטרטגיה אחרת. לאחר שניסה לבנות את פעילות בנקאות ההשקעות באמצעות סדרת רכישות, כעת הוא שוכר בנקאי השקעות באופן אישי, כמו מואליס וסרקוזי, במקום לרכוש חברות שלמות.



אכן נראה כי אף בנק מסחרי אינו מחפש כעת בנק השקעות, על אף שניתן לרכוש רבים מהם במחירי מציאה. "זה זמן טוב לרכוש בנק השקעות", אומר גרי שדלין, מנהל בכיר בלזאר המתמחה בתעשיית השירותים הפיננסיים. "רבים מהם נסחרים לפי שווי קרוב מאוד להון העצמי". ואולם לדבריו, "רוב הבנקים חוששים מהתחייבות בשל האי ודאות הרבה בשוק".



תחת זאת, מתמקדים הבנקים בפעילות הקמעונית הפחות תנודתית. יו"ר ומנכ"ל סיטיגרופ, סנפורד וייל, רכש בעבר כמה בנקים להשקעות, כולל סלומון ברדרס וסמית בארני. אך העסקה האחרונה של וייל, שעליה נמסרה