התנהגות תמוהה של המשטרה והמפקח על הבנקים

מלחמת הגרסאות בין בנק המזרחי לבין המשטרה בעניין המעילה המיוחסת לדוד רוט מעוררת תהיות לגבי תפקודם. על דבר אחד יש הסכמה: משלחת של בכירים מבנק המזרחי נפגשה במארס 99' במרחב ירקון עם קציני מפלג ההונאה של משטרת תל אביב והציגה בפניהם את פרטי המעילה. למרות שהפגישה התקיימה, היא לא הביאה לפתיחת חקירה משטרתית באותו מועד. עובדה זו לבדה מעלה חשש שאף אחד מהצדדים לא רצה באמת בקיומה של חקירה כזו.

בעוד שסיבותיו של הבנק לא מוצדקות, אך מובנות - הוא הרי אינו רוצה שהפרשה תפגע בתדמיתו - הרי שעמדת המשטרה הרבה פחות מובנת. ברור שאם משלחת כלשהי היתה מדווחת לחוקרי המשטרה על רצח, קציני המשטרה לא היו נותנים להם לעזוב את חדר החקירות בטרם היו מוסרים את כל מה שידוע להם. במקרה הנדון הסתפקו קציני המשטרה במתן ייעוץ כללי לאנשי הבנק. העובדות שפורסמו מעידות יותר מכל על קשר שתיקה בין הצדדים שהתפוצץ רק בעקבות תלונה של לקוח.

גם התנהגות הפיקוח על הבנקים מעוררת תמיהה. פרשת רוט לא נגעה ללקוח בודד אלא לכמה מאות לקוחות. במכתב התשובה ששלחה יחידת פניות הציבור בפיקוח על הבנקים לעורך דינו של אחד הנפגעים נכתב כי מדובר ב"סכסוך קונקרטי". אמנם רוב הלקוחות בחרו שלא להתלונן, אך האם הפיקוח מסתפק בכך? ואולי יש לבנק המזרחי אינטרס להשתיק את הפרשה? הפיקוח על הבנקים חוזר שוב ושוב על
עמדתו לפיה הוא אינו מטפל במקרים בעלי גוון פלילי.

מכתבי התשובה של הפיקוח לעורך הדין של הלקוח מלמדים על פאסיוויות ועל חוסר נכונות של בנק ישראל לעודד חקירה משטרתית במקרה. הרי יכול היה המפקח על הבנקים להגיש בעצמו תלונה. העובדה שמדובר בהרבה יותר מלקוח אחד שנפגע מצדיקה מהלך כזה. אבל המפקח על הבנקים לא עשה זאת ובכך הצטרף לקשר השתיקה של בנק המזרחי ושל המשטרה.