וואלה, נטוויז'ן ורוטר-נט נתבעים על פרסומים בפורומים שהם מנהלים

בתי המשפט בישראל עדיין לא קבעו עמדה בסוגיית מעמדן המשפטי של קבוצות הדיון המקוונות ומידת האחריות של מפעיליהן על התכנים המתפרסמים בהן. לפני כשנה הגיש העיתונאי יואב יצחק תביעת לשון הרע נגד מפעילי אתר רוטר-נט בטענה שפרסומים בפורומים המקוונים שלהם גרמו נזק לשמו הטוב. יצחק תובע יותר ממיליון שקל פיצויים, והתביעה עדיין מתנהלת בבית המשפט.



בארה"ב, לעומת זאת, עסקו בתי המשפט בעשרות תביעות שהוגשו על ידי חברות וגולשים נגד ספקיות אינטרנט ומפעילי קבוצות דיון, בטענה שהם אחראים לתכנים המופיעים בהן. רוב התביעות האלה נדחו, בהתבסס על חוק ההגינות בתקשורת (Act (Communications Decency), שהתקבל ב-96'. החוק קובע שאם ספקיות שירותי אינטרנט וספקיות תוכן השתמשו באמצעים המפורטים בחוק, הן יהיו מוגנות מפני תביעות מסוג זה.



כך לדוגמה, ב-98' החליט בית המשפט הפדרלי בואשינגטון למחוק תביעה בהיקף של 30 מיליון דולר שהוגשה נגד אמריקה אונליין על ידי יועצו של קלינטון, סידני בלומנטל. התביעה הוגשה לאחר פרסום ידיעה בשירות עדכון החדשות האלקטרוני Drudge Report, שנכתבה על ידי מאט דראדג' והופצה על ידי אמריקה אונליין. שירות העדכון היה המקום שבו נחשפה פרשת מוניקה לווינסקי.



אביב אילון ממשרד עורכי הדין אילון אגרט ושות', המתמחה במשפט אינטרנט, אמר שלדעתו התביעה שהוגשה בישראל נגד חברות האינטרנט היא בעייתית, שכן בחוק הישראלי קיימת לקונה (פער) בכל הקשור לפרסום לשון הרע באינטרנט. "חוק איסור לשון הרע מ-65' מתייחס לגופי תקשורת המסייעים באופן עקיף לפרסום לשון הרע. החוק מתייחס במפורש לעיתון, לרדיו ולטלוויזיה. היעדר כל התייחסות לאינטרנט מהווה חור חקיקתי", אמר.



בעבר התקבלו בישראל פסיקות סותרות בנוגע למעמד האינטרנט כמדיום תקשורת. שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, ששימש יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16, קבע בנוגע להשתתפות פוליטיקאים בפורומים באינטרנט ערב הבחירות: "המחוקק נמנע מלגעת באינטרנט, ואת שהמחוקק נמנע לעשות - בין שבמתכוון בין שלא - לא נשלים אנו". בכך סירב חשין להקביל את מעמד האינטרנט למעמד של אמצעי התקשורת האחרים.



לעומת זאת, בתביעה שהגיש השמאי שאול וייסמן נגד העיתון "גלובס" בטענה שעבר על חוק לשון הרע הן בפרסום בעיתון והן בפרסום באינטרנט, קבעה בחודש מאי 2001 השופטת דורית רייך שפירא: "הגבלת איסור הפרסום רק לאמצעים המאוזכרים בחוק והתעלמות מחידושי הטכנולוגיה מהווה פירוש מצומצם ובלתי ראוי, הפוגע במטרות המחוקק".



אם בית המשפט יחייב את הנתבעות לשלם פיצויים לתובעת, ישמש הדבר תקדים. מנהלי קבוצות הדיון באינטרנט הישראלי יחויבו לקיים פיקוח הדוק על הפרסומים המבוצעים בהם וחלק מהם עשויים, כתוצאה מכך, לסגור את קבוצות הדיון. מנגד, דחיית התביעה עשויה לעודד ניצול של האינטרנט לעקיפת צווי איסור פרסום. תוצאה אפשרית נוספת היא שעצם קיום הדיון המשפטי יביא לסגירת הפער בחקיקה הישראלית, ולהגדרת התנאים שבהם נחשבת רשת האינטרנט למדיום תקשורת.