ביהמ"ש המחוזי קבע כי משרד עו"ד מקובסקי-הרפז יוליך את התביעה הייצוגית כנגד ארגון האמנה לביטחון סוציאלי וכנגד ישראל פרי

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב פסקה לאחרונה מי משתי התביעות הייצוגיות שהוגשו כנגד ארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה) תידון בבית המשפט, ומי תימחק. זאת, לאחר שהתובעים, צבי זלצר המיוצג ע"י בנו עו"ד פנחס זלצר, ויוסף רוזנפלד - המיוצג ע"י עו"ד אורי מקובסקי ודרור הרפז, לא הצליחו להגיע לסיכום על ייצוג משותף, והותירו ההכרעה לשופטת.



שתי התביעות הוגשו בהפרש של שלושה חודשים, כשהראשון להגיש היה עו"ד זלצר ב-29 לספטמבר 1999. התביעה השנייה הוגשה בראשית חודש ינואר 2000. עם זאת, קובעת השופטת כי התביעה שתידון היא זו של מקובסקי-הרפז, שכן ניכר כי היא הוכנה טוב יותר.



שתי התביעות, מציינת השופטת, מתייחסות לאותן אירועים וטוענות את אותן עילות - מעשי תרמית וגזל מצד הארגון ועו"ד פרי, בכל הנוגע להתקשרויות של אלה עם אזרחים ישראליים לצורך הצטרפות לתוכנית ביטוח סוציאלי, וכן לצורך העמדת אשראי למצטרפים לצורך תשלום פרמיות ביטוח באופן רטרואקטיווי. יש לציין, כי במקביל עומד עו"ד פרי לדין פלילי בפרשה.



השאלה שעמדה להכרעה בהליך, מציינת השופטת, היא אילו מבין שתי הבקשות לאישור תביעות ייצוגיות יש להעדיף, ומי מבין המבקשים מתאים להיות התובע הייצוגי ולא אישורה של התביעה כייצוגית.



השופטת דוחה את הטיעון שהעלה עו"ד זלצר כי יש להעדיף את תביעתו, משום שהוגשה כשלושה וחצי חודשים לפני ההליך שהוגש ע"י מקובסקי-הרפז. לקביעתה, הקריטריון הכרונולוגי אינו הקריטריון המכריע, ויש להשוות בין שתי התביעות.



מהשוואה בין ההליכים, קובעת השופטת, כי מתגלים הבדלים ממשיים בטיב הייצוג הנוטה לטובת מקובסקי-הרפז. בעניין זה, מציינת השופטת כי למקובסקי-הרפז ניסיון מוכח בענף התביעות הייצוגיות, והדבר ניכר היטב בכתבי הטענות שהגישו.



עוד מציינת השופטת, כי ההבקשה הראשונה לאשר את התביעה כייצוגית שהגיש עו"ד זלצר, עמדה בפני מחיקה על הסף, שכן היא הוגשה מבלי שהוגשה תביעה ראשית, ורק לאחר שניתן לע"וד זלצר רשות - תוקנו פגמים מהותיים אלו על ידו.



זלצר טען אומנם כי משניתנה לו האפשרות לתקן את התביעה, על ביהמ"ש להתעלם מכתבי הטענות המקוריים לפני התיקון, אך השופטת דחתה את הטענה וקובעת כי כאשר משווים את טיב הייצוג המוצע על ידי שני מבקשים מתחרים, יש חשיבות לבחון מה הגיש כל אחד מהם מלכתחילה, בייחוד במקום בו מועלית טענה ע"י צד אחד, כי יש להכריע על פי הקריטריון הכרונולוגי.



השופטת מעלה עוד סיבות מדוע התביעה שהגישו מקובסקי-הרפז עדיפה, ובין היתר צירופן של חברות נוספות להליך, וכן התמודדות עם פסק דין קודם שניתן בסוגיה דומה - דברים שעו"ד זלצר לא עשה לטענתה.



לפיכך, קובעת השופטת כי בתחרות בין שני התובעים זכו מקובסקי-הרפז. (ת.א 2572/99)