החברה לפיתוח אילת תובעת מהטכניון 25 מיליון שקל

היום הגישה החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, תביעה כספית ע"ס כ-25 מיליון שקל, כנגד מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ, וכנגד המכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בע"מ. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אהרן בן שחר וגיא אשכנזי, ממשרד בן שחר לקנר ושות'.



עניינה של התביעה, כך טוענת התובעת, הנם נזקי עתק שנגרמו לתובעת כתוצאה ישירה מרשלנותם ומחדליהם של הנתבעים בכל הקשור לליווי, ייעוץ, לתכנון ולפיקוח שהעניקו לתובעת בכל הנוגע לפרויקט ה"לגונה המזרחית" באילת - מאגר מי ים מלאכותי, שאמור היה לשמש לרחצה, לספורט ימי ונופש, ושהוקם על ידי התובעת על יסוד חוות דעתם המקצועיות, ייעוצם, תכנונם ופיקוחם של הנתבעים.



הלגונה המזרחית, כך נטען בתביעה, יועדה על-ידי התובעת להיות לגונת שחיה במי ים, קרי גוף מים הזהה, או דומה, באיכותו ומאפייניו לים הפתוח, כך שניתן יהיה לרחוץ במימיו, לנפוש לחופיו, ולהקים פרויקטים נדל"ניים על גדותיו.



עוד נטען בתביעה כי על מנת לבדוק את ייתכנות הפרויקט וסיכויי הצלחתו החליטה התובעת לפנות אל הנתבעים, על מנת שיכינו עבורה סקרי היתכנות של הפרויקט. התובעת מציינת כי הנתבעים נחשבו אותה עת הגורמים המובילים בארץ לתכנון וייעוץ בפרויקטים ימיים כדוגמת הלגונה, ולמעשה נחשבו למיטב המומחים אליהם ניתן לפנות בישראל בנושא זה.



התובעת טוענת כי עובר להחלטת התובעת בדבר הקמת פרויקט הלגונה, ולפני תחילת העבודות לבנייה, כמו גם במהלך העבודות עצמן, סיפקו הנתבעים לתובעת מספר חוות דעת אשר רובם ככולם הסתיימו במסקנות חיוביות, לפיהן ניתן להקים לגונה לרחצה ללא כל חשש, בלא שממצאיהם הצביעו על בעיה כלשהי העלולה להיווצר עם בניית הלגונה, ואשר עלולה לפגוע בשימושה המיועד.



התובעת מציינת כי הציגה פני הנתבעים דרישה מפורשת וקריטית, לפיה תכלית הקמת הלגונה הינה לשמש לרחצת נופשים, ולפיכך עליה לעמוד בכל הדרישות לעניין איכות המים, צלילותם ונקיונם, כמו גם לעמוד בדרישות התובעת כי מי הלגונה וחופיה יישמרו לאורך זמן אסתטיים וראויים כאיזור רחצה ונופש.



התובעת טוענת עוד כי על יסוד הסתמכותה על חוות הדעת וההמלצות המגובות במסמכים רבים אשר הוגשו לתובעת מטעם הנתבעים - לפיהם ניתן להקים לגונה, שתוכל לשמש לרחצת נופשים, על כל המשתמע מכך - שכרה התובעת את שירותי הנתבעים, והחלה בהקמת הלגונה, שכללה עבודות מסובכות וממושכות, בעלות כספית אדירה.



למרות זאת, טועת התובעת, מספר חודשים לאחר מילוי הלגונה במי הים ו"פתיחתה" לציבור הרחב, החלו להתגלות בלגונה תופעות מדאיגות הקשורות, בעיקר, לעכירות הולכת וגוברת של המים, ולהופעת בוצה שחורה שהחלה להצטבר על קרקעית הלגונה ועל חופיה.



"ככל שנקפו החודשים והשנים", טוענת התובעת, "הלכה והפכה הלגונה יותר ויותר למאגר של מים עכורים ודוחים, שחופיו וקרקעיתו מכוסים שכבת חומר אורגני שחור, המדיף ריח רע (שהינו, למעשה, שיכבה של אצות מתות), ובכך, תחת הפיכתה לאטרקציה תיירותית ומקום נופש ? היתה הלגונה למפגע אסתטי, הדוחה רוחצים ונופשים ממנה והלאה".



התובעת כך נטען רואה בנתבעים אחראים ישירים ובלעדיים להקמת הלגונה במתכונת הכושלת, שכאמור, הסבה לה לטענתה נזקים אדירים.