בית הדין לעבודה פירסם החלטות סותרות של אדלר באותו תיק

מאת בן ציון ציטרין



מסמך שעליו חתום נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, ונושא את הכותרת "פסק דין", הועבר בפברואר 97' על ידי בית הדין לפרסום בחברות המפרסמות פסקי דין בתקליטורים. על פי המסמך, השופט אדלר, שהיה אז סגן נשיא בית הדין הארצי לעבודה, קיבל את ערעורו של עובד שנפגע בתאונת עבודה. בית הדין טוען כיום כי לא מדובר בפסק דין אלא בטיוטה לפסק דין, וכי פסק הדין הרשמי באותו תיק ניתן ב-28 בנובמבר 2000. בפסק הדין הרשמי אדלר הפך את ההחלטה המפורטת במסמך הראשוני ודחה את ערעורו של העובד. משמעות הדבר היא כי במשך כארבע שנים, פסק הדין המנחה את עורכי הדין בסוגיית תאונות עבודה הקשורות בפריצת דיסק בגב היה טיוטת פסק דין בלבד, שהיתה שגויה על פי החלטתו הסופית של בית הדין.



בשתי החלטותיו התבסס אדלר על אותה חוות דעת מומחה, שלא פסל קשר בין התאונה לנזק הגופני המתמשך שעליו התלונן העובד. מדובר בפסק הדין בסוגיה עקרונית - מתי כאבי גב הם מחלה מקצועית כתוצאה מתאונת עבודה ומתי הם מחלה טבעית שאינה מזכה בפיצויים?



תחילת הפרשה לפני כ-12 שנים. חסן אבו סליטה מצפון המדינה עבד כשמונה שנים כנהג וכמחלק משקאות בחברת קוקה קולה. באוגוסט 90', בעת פריקת סחורה, נתפס לו הגב ולטענתו אירעה לו תאונת עבודה, שגרמה לו פריצת דיסק ושבעקבותיה ניצל 182 ימי מחלה.



עובד פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה שיכיר באירוע כתאונת עבודה. המוסד דחה את תביעתו, בטענה שמדובר במחלה טבעית במקרה שלו. על פי כרטיס קופת החולים שלו הוא סבל מכאבי גב תחתון כבר מראשית 81'. העובד עירער על החלטה זו באמצעות עו"ד יעקב פלדמן מחיפה בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שדחה את התביעה. חסן עירער לבית הדין הארצי לעבודה.



בית הדין הארצי החליט לפנות לקבלת חוות דעת מומחה על מנת לברר אם יש קשר סיבתי בין העבודה לבין הופעת כאבי הגב ופנה לפרופ' יואל אנגל. בעקבות חוות הדעת לפיה פריצת דיסק מואצת או אף נגרמת כתוצאה מפעילות פיסית קשה ואין לשלול את הקשר בין התאונה לפריצת הדיסק, נכתבה ב-97' אותה טיוטת פסק דין, שבה התקבל לכאורה ערעורו של חסן. הטיוטה לא נשלחה לצדדים, אך הועברה לפרסום בחברות התקליטורים ובהן תקדין, המאגר הרשמי של לשכת עורכי הדין. הרכב השופטים בשלב זה של הדיון כלל את אדלר, השופטים יצחק אליאסוף ודורון מיבלום ושני נציגי ציבור - מצד העובדים ומצד המעבידים.



כעבור קצת פחות מארבע שנים ניתן פסק הדין הסופי בתיק. הרכב השופטים היה זהה, למעט השופט מייבלום שנפטר, ובמקומו מונה השופט יגאל פליטמן. אליאסוף כבר היה סגן נשיא בדימוס כשניתן פסק הדין השני.



בפסק הדין השני, שגם הוא נכתב על ידי אדלר, מתוארים שוב פרטי המקרה ושוב נבחנת חוות הדעת של אנגל. אבל הפעם אדלר דוחה את הערעור בטענות פורמליות: הראשונה - אין להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שקבע כי האירוע שהתרחש ב-31 באוגוסט 90' הוא אינו תאונת עבודה; השנייה - מכיוון שאין מדובר באירוע תאונתי, הרי שפריצת דיסק שעליה מתלונן העובד ואשר התרחשה ב-10 בספטמבר 90' לא ניתן לקושרה לאירוע שהתרחש עשרה ימים קודם לכן.



דוברת הנהלת בתי המשפט מסרה כי בפרשה זו ניתן פסק דין אחד מ-28 בנובמבר 2000. לדבריה, המסמך שכותרתו "פסק דין" מפברואר 97' הוא חוות דעת / טיוטת פסק דין, אשר הוכן על ידי אדלר או אחד מצוות העבודה שלו והועבר בטעות על ידי פקידת בית הדין לחברות התקליטורים. לפי הדוברת, מבדיקת ארכיב פסקי הדין הרשמי של בית הדין עולה כי לא ניתן פסק דין בערעור זה בפברואר 97' אלא רק בנובמבר 2000.



לדבריה, ברור, כי המסמך מ-97' אינו פסק דין כי בסיומו לא מצוין תאריך מדויק, כנהוג בכל פסק דין, היוצא תחת ידו של בית הדין. לפי הדוברת, בטיוטה נותר מקום ריק למילוי היום בחודש. לטענתה, התאריך בראשית פסק הדין - 3 בפברואר 97' - הוסף על ידי חברת התקליטורים, ובית הדין אינו נוהג לציין את התאריך בעמוד הראשון לפסק הדין.



אשר להבדל בשתי ההחלטות אומרת הדוברת: "אך טבעי הוא, כי כל שופט שוקל פעמים רבות את עמדתו ובמיוחד לאחר התייעצות עם המותב (הרכב בית הדין - ב"צ) ושמיעת עמדות חבריו האחרים". לטענת הנהלת בתי המשפט, בתיק זה הוחלף ההרכב לאחר מותו של מיבלום, אלא שלמעט החלפת חבר אחד מתוך חמישה כל ההרכב נשאר כשהיה.



הנהלת בתי המשפט מוסרת כי בעקבות כמה תקלות מסוג זה שאירעו הוחלפה הפקידה האחראית על העברת פסקי דין לחברות התקליטורים ומאז לא נשנתה התקלה. ואולם ראוי לציין כי עד לפניית "הארץ" לתגובה לגבי פרשה זו, לא התגלתה הטעות בתיק זה, כלומר העובדה ששני פסקי דין שונים באותו תיק הופצו לידיעת הציבור.



הפרשה מעוררת גם כמה תמיהות לגבי שיטות העבודה בבית הדין הארצי לעבודה, הגורמות לעינויי דין למתדיינים. טיוטת ההחלטה התקבלה בראשית 97', כשבע שנים אחרי התרחשות האירוע וכשש שנים אחרי תחילת ההתדיינות המשפטית. לא ברור מדוע חלפו כארבע שנים עד שאדלר נתן החלטה נוספת בתיק.