מה כל כך בוער לממשלה להפריט את בזק , עד כדי כך שהיא מוכנה לשקול את האפשרות להעניק הלוואה ממקורותיה שלה - שהם מקורותינו שלנו - בגובה של 40% מהעסקה (20% ממניות בזק) למי שיסכים לרכוש את חברת התקשורת הלאומית?
מצדדי רעיון מתן ההלוואה הממשלתית טוענים שזו אחת הדרכים להוצאת המשק הישראלי מהבוץ ולהחזרתו לצמיחה, שלטענתם, יכולה להגיע ל-7% בשנה.
נכון שאם בוחנים את המשק ב-2001 מגלים שבעוד שכלל המשק נשחק, הצליח ענף התקשורת להציג צמיחה ריאלית של כ-10%, אך קטר התקשורת לא צריך לעוור את עינינו - לקטר הזה קשה להתקדם השנה יותר מתמיד, שכן המערכת הבנקאית הישראלית - זו ששימנה את גלגליו - נמנעת כעת מהמשך השקעות בענף, לאחר שהגיעה, למעשה, לרף העליון של השקעות ריאליות בענף המותרות לה.
כך נוצר מצב שחברות התקשורת השונות נאלצות לגייס את כספן בשווקים בחו"ל והן מגלות ששווקים אלה לא בהכרח מעוניינים לממן אותן, וגם אם מועבר כסף, הרי שתנאי ההלוואה קשים מתמיד.
למשבר ההון הזה הגיע שוק התקשורת הישראלי בעיקר בעקבות רכישת 20% ממניות בזק על ידי גד זאבי באשראי מבנקים ישראליים בהיקף של 630 מיליון דולר.
מה עושים כשהבנקים בארץ ובעולם בורחים ממימון עסקת הפרטת בזק - מכירת גרעין השליטה בחברה (50.01%) בהיקף של יותר מ-1.5 מיליארד דולר? פונים לממשלה ומבקשים הלוואה משלימה. נזכיר שמדובר בממשלה שמעבירה קיצוץ אחר קיצוץ בתקציב המדינה ושמספר המובטלים במשק חצה כבר את קו 10% והגיע לכ-270 אלף.
מה דוחק בממשלה להפריט את בזק?
אתמול אישר הפורום שהתכנס לדיון בצעדי ההפרטה של בזק שאין לעכב את תהליך ההפרטה ויש לעשות כל מאמץ להאיץ אותו. כדי להבין מה דוחק בממשלה ובמשרד התקשורת להפריט את בזק, נעלה חלק מהטיעונים של מצדדי רעיון ההלוואה המשלימה של הממשלה.
המהלך יביא הון חיצוני למדינת ישראל. הטיעון משול לחברה שמתפארת במציאת פתרון שייעל את עסקיה ב-2 מיליון שקל, בעוד היא עצמה שרויה בהפסדים רבעוניים בהיקף של 200 מיליון שקל. אחרי שההפרטה נדחתה לאורך כ-10 שנים, מה הבהילות לסיים אותה השנה? למה לא לחכות עוד שנה להתאוששות השווקים ולקבל מחיר גבוה יותר עבור אחד הנכסים המשמעותיים ביותר שמחזיקה המדינה?
כאן יפנו אותנו לטיעון המוכר והידוע - התחרות בשוק. גם פה הולכים עלינו אימים. השוק הישראלי נהנה מתחרות בשוק התקשורת. הגם ששוק השיחות הפנים ארציות לא נפתח לתחרות, לא ניתן להתעלם מהתחרות בענפי התקשורת האחרים ובתחרות בין שיחות הסלולר לקווים הנייחים.
על כן, הטיעון של מצדדי רעיון ההלוואה כאילו המהלך יגביר את התחרות בשוק צריך להיבחן בפרופורציה המתאימה ולא בהיסטריה מרושם מוטעה כאילו שוק התקשורת הישראלי לא ידע תחרות מימיו והגיעה העת לשחררו לחופשי.
טיעון נוסף שנשמע מפי תומכי האצת ההפרטה - המדינה תקבל מסים מהצלחת החברה. נכון שבזק חייבת להתייעל ומהר, וכל יום נוסף בו ממשיכה החברה להיות ממשלתית היא מאבדת לכולנו כסף. די להסתכל במשברים שפקדו בשנים האחרונות את החברה הבת פלאפון והכסף הרב שאבד שם כדי להבין שבזק כחברה ממשלתית נפגעת.
מנהלי בזק מתלוננים בקביעות על הכבלים בהם הם נתונים, כשעבור כל צעד עסקי בו הם רוצים לנקוט הם נדרשים לאישורים על אישורים שונים ומשונים. אין להתעלם מכך שבזק לא יכולה להיות חברה תחרותית בתנאים אלה ולא תהיה שום בשורה חדשה בתחרות בשוק התקשורת כל עוד בזק אינה מופרטת.
הוויכוח הוא על איך, לא על מה
הוויכוח הוא על הדרך שבה רוצים להפריט את החברה ולא על הצורך בהפרטתה. והדרך קלוקלת. הוגי רעיון ההלוואה הממשלתית אומרים לנו שחשוב שהמשק ישדר רצינות ושאם הממשלה קיבלה החלטה להפריט את בזק - שתעמוד במלתה.
לבזק יש מחיר שוק. בפועל, ברור לכל מי שעוסק בהפרטה כי על מחיר השוק תינתן הנחה כחלק מהתמריצים לעודד עסקת מכירה, אך למה צריך להידרדר למסלול של הנחה רודפת הנחה.
שיהיה ברור - הלוואה ממשלתית משלימה היא הנחה, בלעדיה היתה אותה קבוצת משקיעים מקבלת את כספה מהמערכת הבנקאית. דווקא היערמות ההנחות תפעל כבומרנג נגד הממשלה ותמנע עסקה, כיוון שאף קונה לא ילחץ יד עם מי שלהט המכירה שלו לא יודע שובע.
נזכיר ששיטת המכירה המוצעת לא זרה לבזק, שביצעה "עסקת חניה" במכירת 50% ממניות פלאפון לשמרוק, ששילמה פחות מ-7% מהעסקה במזומן וקיבלה את יתרת הכסף כהלוואה מבזק ומהבנקים בתמורה להתחייבות למכור את המניות לבזק לאחר הפרטת החברה.
מי הם אותם רוכשים פוטנציאליים שנוטעים בלב גורמים בממשלה את האמונה שעסקת מכירת בזק מעבר לפינה ושלמענה אפשר להעניק הלוואה ממשלתית? כל הזמן מרבים לבשר לנו על "הזרים" שיש לרצות אותם כדי שיסכימו לרכוש את בזק, אך מי הם אותם "זרים"?
בתחילת שלבי המכרז למכירת גרעין השליטה בבזק הוצגו שני גופים זרים - PCCW ואייפקס. PCCW הספיקה מאז להודיע על נשירתה מהמכרז, כך שנכון לעכשיו ועל פי כל מה שידוע - הקבוצות הזרות שהביעו עניין ברכישת בזק מסתכמות באייפקס בלבד, שלמרות שמועמדותה מפארת את רשימת המועמדים לרכישת בזק, הרי שבפעול היא לא נוהגת להקציב להשקעות יותר מכמה מאות מיליוני דולרים.
אם קיימות קבוצות רציניות נוספות - יופיעו מיד, אם לאו - חשוב שנדע עבור מי מתקיימת זחילה מתמדת בתנאי עסקת המכירה האפשרית של בזק.
בכל מקרה הרגע שבו יחלו לדבר ברצינות על מחיר עסקת מכירת בזק עדיין רחוק. בינתיים יש לפתור את ההנפקה לפיצויי העובדים, את מחלוקת הקרקעות, לקבל את המלצות שתי הוועדות שמינה משרד התקשורת - ועדת גרונאו לבחינת תעריפי בזק וועדת קרול לבחינת התחרות בתחום התקשורת, ולשנות את התקנות צו המכירה והרישיון של בזק. עד אז נקווה שלא נהיה עדים להמשך ההידרדרות בשווי עסקת המכירה של בזק רק כדי לעמוד בעיקר בהבטחת ההפרטה.
אין מחיר להפרטה
ערן גבאי
6.6.2002 / 11:42