מאת בועז לוי
שנתיים וחצי לאחר הסערה הגדולה שעברה על שווקי הטכנולוגיה והפיננסים, מנחם ריינשמידט מנסה להציג מודל חדש לחברת האינטרנט מרנטיקס, אותה הקים לפני יותר מארבע שנים. ריינשמידט, שיזם כמה מיזמים טכנולוגיים מבטיחים שמעולם לא ביצעו את הפריצה הגדולה, מנסה עתה למכור למשקיעים את מרנטיקס החדשה ברוח הזמן: ללא הרעש והצלצולים של תקופת הבועה, ובסדר גודל קטן בהרבה.
בתחילת 2000 היתה מרנטיקס אחת החברות שעוררו סערה זוטא במניות הישראליות בוול סטריט, בעיקר בקרב ספקולנטים. ריינשמידט הודיע אז כי בכוונתו להכניס את מרנטיקס לבורסה האמריקאית על ידי מיזוג הפוך, שמשמעותו להירכש על ידי חברה שכבר יש לה רישום בורסאי, ובמקרה זה - חברה אלמונית בשם סתיו מערכות חשמל.
הצעד הלא שגרתי שעקף את המסלול הרגיל של שרשרת גיוסים שבסופה הנפקה ראשונית לציבור, נראה בעיני רבים כקיצור דרך חשוד מדי. ואולם אלפי המשקיעים הקטנים שחלמו על התעשרות מהירה לא הוטרדו מסוגיות כאלה, והסתערו על מניית סתיו.
ריינשמידט: "המיזוג ההפוך היה אמור להשיג שתי מטרות, הראשונה היא להגדיל את החשיפה של החברה והטכנולוגיה שלה בשוק האמריקאי, והשנייה - יצירת פלטפורמה נוחה לגיוס כספים בקנה מידה גדול עם אפשרות לאקזיט מהיר".
במבט לאחור, ריינשמידט מודה כי המיזוג ההפוך והניסיון לקצר את הדרך לוול סטריט הערימו בפני החברה מכשולים. "ברור שהיו לזה גם חסרונות, והראשון הוא שזה יצר דימוי שלילי בקרב חוגים מסוימים שמסתכלים על המהלך כתעלול פיננסי מתוצרת וול סטריט, ולא כפעולה לגיטימית. הרבה אנשים עקמו פרצוף", אומר ריינשמידט.
הסיפור של מרנטיקס מזכיר מאוד חברה אחרת שניסתה להיכנס לוול סטריט בדלת האחורית - Net2Wireless, שביקשה להירכש על ידי סנסאר הבורסאית, נכשלה ולבסוף נסגרה בשלהי 2001. ריינשמידט: "הדבר המשותף היחיד בינינו לבין סנסאר היה המיזוג ההפוך. אנו עובדים וחושבים בשיטות שונות, ובניגוד להם לא ניסינו לייצר היסטריה מסביב למניה".
ואולם, למרות ההתנערות מסנסאר כיום, גם ריינשמידט ידע לרכב על גבי חלומות ההתעשרות של המשקיעים. בראיונות לתקשורת שנתן אז, הוא השווה את מרנטיקס לרדוור הישראלית, שנסחרה לפי שווי של מיליארד דולר, ואף לחברות האינטרנט אקמאי ואינקטומי האמריקאיות שנסחרו בשווי של מיליארדים.
למרות שמניית סתיו דהרה במארס 2000 לרמות ששיקפו למרנטיקס הקטנה מרעננה שווי של כ-200 מיליון דולר, ההמשך היה שונה: תהליך המיזוג ההפוך נמשך תקופה ארוכה, ובינתיים אבד תיאבון המשקיעים לחברות סטארט-אפ קטנות הפועלות בתחום האינטרנט.
ריינשמידט אומר שמרנטיקס תכננה לגייס 20 מיליון דולר ממשקיעים מוסדיים בארה"ב. "הגיוס היה אמור להתבצע לפי שווי של 80 מיליון דולר, אבל הוא בוטל בגלל הקשיים בשוק. בהמשך גם הבנו שהשוק שאנו פועלים בו נעלם, ונאלצנו בתחילת 2001 לבצע שינוי כיוון אסטרטגי", אומר ריינשמידט.
מרנטיקס שפיתחה עד אז קו של מאיצים לאתרי אינטרנט, נאלצה להסב את הטכנולוגיה שלה לתחום רשתות פנימיות של ארגונים. "זה לקח שנה של פיתוח, והיום יש לנו שני מוצרים מוכנים, שהתפקיד שלהם לשפר את יכולת הארגון לשלוט ברשת התקשורת שלו", הוא אומר.
המוצר הראשון שהשיקה החברה נקרא "מגאלינק", והתפקיד שלו הוא לבצע אופטימיזציה של חיבור הארגון לאינטרנט. המגאלינק מביא לחיסכון בעלויות החיבור לקווים חיצוניים לאינטרנט, על ידי הגדלת קיבולת הרשת הקיימת ללא השקעות נוספות בתשתית. ריינשמידט טוען כי החזר ההשקעה הממוצע במוצר (ROI) מגיע ל-8 חודשים, ובמדינות מסוימות כמו ברזיל ורוסיה למשל, בהן עלויות החיבור לאינטרנט יקרות, ההחזר מושג בתוך חודשיים. המגאלינק, היושב בצמוד לנתב הרשת, נמכר בטווח מחירים של החל מ-8,000 דולר.
בשלב ראשון מתחילה מרנטיקס את פעולות השיווק בישראל, באמצעות הסכם הפצה עם TNN רשתות. לחברה פעילות שיווק גם בטורקיה ובארה"ב, אבל ריינשמידט יודע שלא יוכל לעשות הכל לבד. "החזון שלנו הוא שיתוף פעולה עסקי שבמסגרתו המגאלינק ישולב בנתב הרשת, ואנחנו נקבל תמלוגים על כל נתב שיימכר".
המוצר השני שמתעתדת החברה להשיק בתערוכת קומוניקאסיה הקרובה בסינגפור נקרא Expert, והוא מיועד להעביר למנהל הרשת מידע על התקלות ברשת, למדוד עומסים וכו'. "המוצר שלנו בודק ומודד את הרשת באופן רציף, ונותן למנהל מבט פנורמי עליה", אומר ריינשמידט.
המוצרים של מרנטיקס יכולים להזכיר מוצרים מתוצרת מרקורי הישראלית. ריינשמידט מודה כי הוא שואב חלק מההשראה שלו מחברת התוכנה הישראלית המצליחה. "המוצרים שלנו לא ממש דומים, כי אנחנו מתעסקים יותר ברשת והם ביישום, אבל אנחנו בהחלט רואים בשיטות פעולה שלהם מקור לחיקוי".
כיום נסחרת מרנטיקס בבורסה האמריקאית AMEX תחת הסימול (MXB). המניה מרכזת פעילות אפסית, ומשוויה (25 סנט) נגזר לחברה שווי שוק של 1.8 מיליון דולר בלבד. נכון לסוף הרבעון הראשון של 2002, בקופת החברה נותרו 1.7 מיליון דולר במזומן בלבד. החברה מעסיקה כ-18 עובדים בלבד, ושורפת מזומנים בהיקף של 400 אלף דולר לרבעון. ריינשמידט מודה כי היקף המזומנים הקיים לא יספיק להשקה של מוצרים חדשים.
ריינשמידט: "תהליך החדירה יעלה הרבה מאוד כסף, ואנו צריכים לבצע גיוס נוסף. אנחנו מאמינים שזה אפשרי, ושנוכל לגייס את הכסף הדרוש כדי לתפעל את החברה בשלב החדירה ב-24 החודשים הקרובים עד להגעה לנקודת האיזון".
האם בעלי המניות הקיימים, בהם אי.סי.איי, קרן STI של בני שטיינמץ ואחרים יתגייסו לעזרת החברה? "נדע זאת ביום פקודה" עונה ריינשמידט. "נגייס ממי שאפשר, כולל קרנות ישראליות".
שנתיים וחצי אחרי החלום הגדול ההוא, מנסה ריינשמידט למכור חלום חדש. ההצלחה שלו תלויה רבות בתשובה לשאלה האם יש עדיין מקום לחלומות שמציעות חברות סטארט-אפ טכנולוגיות גם בעידן בו הנאסד"ק נופל שוב מתחת לרמת ה-1,500 נקודות.
תהליך ההתפכחות של מנחם ריינשמידט ומרנטיקס
הארץ
16.6.2002 / 9:16