משפט אנדרסן חשף מידע על חקירת אנרון

יוסטון. ראיות שהוצגו במשפט הפלילי של חברת ראיית החשבון ארתור אנדרסן מצביעות לראשונה על כך שהחלטה חשבונאית פסולה - שהובילה לבסוף לקריסתה של קבוצת המסחר באנרגיה אנרון - היטיבה בעיקר עם בכיר אחד באנרון, לפי מסמכים משפטיים ורואי חשבון המעורבים בתיק.



לדברי רואי החשבון, ההחלטה כמעט לא היטיבה, אם בכלל, עם אנרון, אך היא סייעה להגן על חוסנה הפיננסי של שותפות חיצונית, שבראשה עמד סמנכ"ל הכספים אנדרו פסטאו. ראיות שהוצגו במשפט אנדרסן, שהורשעה בסוף השבוע שעבר בשיבוש הליכי חקירה והודיעה כי תחדול מפעילות, כוללת עדויות ומסרי דואר אלקטרוני ששלחו שותפים באנדרסן זה לזה. מהראיות האלה עולה כי פסטאו היה הכוח המניע מאחורי קבלת ההחלטה החשבונאית. ההחלטה איפשרה לגופים שהוחזקו בידי השותפות של פסטאו, שהיו חייבים כספים לאנרון, להימנע מסוג מסוים של הפסדים.



הראיות בעניין ההחלטה הן הרבה יותר מאשר פרק באחת מהשערוריות הפיננסיות הגדולות ביותר בתולדות ארה"ב. הן מהוות גם מעין מורה דרך לכיוון שבו מנהל הממשל את החקירה הפלילית בעניין קריסת אנרון. בחודשים הבאים יידרשו החוקרים להחליט אם החברה קרסה רק בשל ניהול כושל, או בשל עבירות פליליות.



מעורבים בחקירה אומרים כי החוקרים הפדרליים שוקלים הגשת כתב אישום בעניין אנרון בהתבסס על העקרון המשפטי של "כשל בביצוע משרה כראוי". כלומר, הגשת כתב אישום נגד בכיר שקיבל תגמול כמנהל, אך התעלם מחובותיו לחברה לטובת אינטרסים אישיים המנוגדים לאלה של החברה.



בהתבסס לפחות חלקית על התיאוריה הזו, אומרים המקורבים לחקירה, מנהל הממשל חקירה בעניין הנסיבות שבהן התקבלה ההחלטה החשבונאית הקריטית ב-2001, תוך חיפוש אחר מידע שתומך בעדויות ובראיות שהוצגו במשפט אנדרסן, רואת החשבון של אנרון.



דובר אנרון, מארק פאלמר, ודוברו של אנדרו פסטאו, גורדון אנדרו, סירבו להגיב.




עקרונות חשבונאיים מורכבים



ההחלטה הקריטית היתה מבוססת על עקרון חשבונאי מורכב. אם חברה רושמת הלוואה במאזניה, כיצד היא מחשבת את ערכה כשהלווה אינו מסוגל לפרוע אותה? הפגיעה בנכס (ההלוואה) מחייבת לעתים הפרשה כנגד רווחים. ככל שההלוואה גדולה יותר, כך גדלה ההשפעה של ההחלטה החשבונאית בעניין השערוך שלה.



החקירה מתמקדת בחובות מסופקים של ארבע שותפויות בשם רפטור לאמרון. השותפויות הוקמו כדי לאפשר לאנרון לגדר השקעות מסוימות. במילים אחרות, ככל שערך ההשקעות האלה ירד, כך עלה הערך שלהן מבחינת רפטור - ולהיפך.



שותפויות רפטור חבו לאנרון כספים, אך היה ביכולתן לעמוד בהתחייבויות האלה באמצעות מכשירים פיננסיים המבוססים על מניותיה של אנרון, שהיוו את ההון ההתחלתי של השותפויות. ואולם ככל שירד מחיר מניות אנרון, כך נשחקה יכולתן של שותפויות רפטור לפרוע את ההלוואות.



לקראת סוף 2000 נהפך המצב לקריטי, לפי מסמכים וראיות ממשפט אנרון. יכולת הפירעון של כמה מהשותפויות היתה כה לקויה, שאלא אם היתה ננקטת פעולה חשבונאית מהירה, אנרון היתה נדרשת לדווח על הפסד משמעותי בשל הפרשות לחובות המסופקים של השותפויות.



ואולם עובדה אחת העניקה לאנרון מרחב פעולה: בעוד שכמה מהשותפויות היו בצרות, מצבן של אחרות היה שפיר, בין השאר, בשל הבדלים במבנה ההון שלהן. לשותפויות הבריאות לא היה כל קושי לעמוד בתשלומים על ההלוואות. באותה תקופה החלו אנדרסן ואנרון לדון באפשרות לנצל את כושר הפירעון העודף של השותפויות הבריאות, כדי לכסות את ההתחייבויות של השותפויות החולות.



מבנה ערבויות-צולבות



לפי הראיות שהוצגו במשפט, צוות של עובדי אנדרסן שטיפלו באנרון, כולל השותף הבכיר דיוויד דנקן, דנו עם מומחי החשבונאות הבכירים בחברת ראיית החשבון במבנים אפשריים לעסקות כאלה. המומחים האלה היו חלק מקבוצת השירותים המקצועיים של אנדרסן. קארל באס, ששימש כאיש הקשר הראשי בעניין סוגיות אנרון, אמר לרואי החשבון כי עליהם לבנות מבנה הידוע בשם ערבויות-צולבות (cross-collateralization). במבנה כזה ניתן למזג את החבויות והנכסים של כל שותפויות רפטור, כך שכל שותפות עורבת לחובות של אחותה. כך ניתן לנצל את כושר הפירעון העודף של כמה מהשותפויות להצלת האחרות.



ואולם, לפי ראיות שהוצגו במשפט, פסטאו לא אהב את התוכנית, שצימצמה את ההפסדים שאנרון היתה נדרשת לספוג, בין השאר, מכיוון שהאינטרסים הפיננסיים האישיים שלו היו קשורים בשותפויות רפטור. באישור מועצת המנהלים של אנרון, כיהן פסטאו לא רק כסמנכ"ל הכספים של הקבוצה, אלא גם כמנהל שותפות בשל LJM2 שהיתה הבעלים של שותפויות רפטור. LJM2 העשירה את פסטאו הרבה יותר מאשר עבודתו באנרון - הכנסותיו מהשותפות היו עשרות מיליוני דולרים. והוא ידע כי החלטה שתסייע למעסיקה שלו תפגע בשותפות שלו.



בעוד שמבנה הערבויות הצולבות היה מאפשר לשותפויות לפרוע את ההלוואות שהעניקה להן אנרון, הוא גם היה שוחק את ערך השותפויות הבריאות, מכיוון שהחבויות הפוטנציאליות שלהן היו עולות.



פסטאו התנגד נחרצות לערבויות הצולבות ודחק באנדרסן למצוא דרך אחרת להשיג את אותה מטרה. "הבעיה, נאמר לי, היא שסמנכ"ל הכספים אינו רוצה בכך", כתב באס במסר דואר אלקטרוני לאחד הממונים עליו, ג'ון סטוארט, שהציג את המסר במשפט אנדרסן.



לפי אותו מסר, אנרון הציעה להקים מבנה ערבויות צולבות אך להתיר לפסטאו לבטלו בכל עת שחפץ. במילים אחרות, היא נתנה לו אפשרות לסגת מההתחייבות ברגע שהיה נדרש לשלם. באס וסטוארט חזרו על עמדתם כי הפתרון היחיד הוא מבנה ערבויות-צולבות קבוע, אך רואי החשבון של אנדרסן שעבדו עם אנרון התעלמו מכך, והתירו לאנרון להקים את מבנה הערבויות הצולבות בסוף 2000 ל-45 יום בלבד. כך התאפשר לאנרון לפרסם דו"חות פיננסיים, מבלי לחשוף את ההפסדים הענקיים מהלוואות לשותפויות רפטור.



פתרון "ייחוס ערך"



כשהסתיימה התקופה הזו, נמשכו המאמצים להסתיר את ההפסדים. לבסוף, מבלי התייעצות עם קבוצת השירותים המקצועיים, צוות של אנדרסן, בשיתוף פעולה עם אנרון, אישר פתרון חדש בשם "ייחוס ערך". כלומר, הערך העודף של