המס השולי שוועדת רבינוביץ' לא ראתה

מס ההכנסה השולי המרבי בישראל, כפי שהוא ידוע ברבים וכפי שהוא רשום בסעיף 121 לפקודת מס הכנסה, הוא 50%. בכך נושק שיעור המס השולי לגבול שקבע לו משה נסים, בעת שכיהן כשר האוצר, "עיקר ממונו של אדם בידו". ועדת רבינוביץ' הביאה בחשבון גם את חיובה של הכנסה מיגיעה אישית בדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, מצב שמביא את המס השולי המרבי לשיעור כולל של 59.7%. בהתאם לכך ממליצה הוועדה על הורדת המס השולי הכולל, החל משנת 2007, ל-49% בלבד. עובדה שנסתרה מעיניה של ועדת רבינוביץ' היא שגובהו המרבי של המס השולי הכולל גדול יותר מכפליים מזה שהיא התייחסה אליו.

בעקבות הטלת "מס עשירים" בשנת 2002, מגיע המס השולי המרבי לשיא חדש, 120.3%, החל על עובד שנשלח לחו"ל על ידי מעסיקו הישראלי. כדי להסיר ספק נבהיר את משמעותו של מס שולי זה: על כל מאה שקל נוספים שמקבל העובד ממעבידו, עליו לשלם 120.30 שקלים כמסים למדינת ישראל, כך שתוספת שכר זו מקטינה את הנטו של העובד ב-20 שקלים. תוצאה מוזרה זו לא נוצרה בבת אחת, אלא כתוצאה משרשרת של צעדי חקיקה שתחילו רע והמשיכו לרע יותר.

בקטגוריה של עובדים שנשלחו לחו"ל על ידי מעסיקם הישראלי נכללים עובדי המדינה המשרתים בנציגויותיה בחו"ל, נציגים של מוסדות ציבוריים, ועובדים רבים מהמגזר העסקי, בתחומי התעשייה, המסחר, התיירות ועוד. על עובדים אלה חלים כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב - 1982. כללים אלה שונים מהכללים הרגילים, אלה החלים על ישראלי המועסק בארץ. בהתאם לכלל 5 לכללים אלה, חל על עובדים אלה, זה עשר שנים, מס שולי של 100% על שכרם שבין 6,000 ל-7,250 דולר לחודש (הקצה העליון של תחום זה תלוי במדינה שבה נמצא העובד, 7,250 דולר הוא הקצה בארצות הברית). מס שולי של 100% הוא כבר בגדר הלא ייאמן בעיני אדם מן היישוב, אך שר האוצר וועדת הכספים, שקבעו את הכללים, מצאו אותם כסבירים.

המצב החמיר בחודש ינואר 2000, כאשר בעקבות הגדלת התקרה לדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, מפי ארבעה מהשכר הממוצע לפי חמישה ממנו, הפך גם חלק השכר שמעל 6,000 דולר לחייב בדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, וזה הביא את המס השולי לעובדים הנ"ל- 109.7% בטוחני שתוצאה זו אינה סבירה גם בעיני שר האוצר, אם כי הוא יכול לתרץ אותה בטענה, שלא הכל יסכימו אתה כאשר מדובר ברמת שכר זו, שביטוח לאומי וביטוח בריאות אינם בגדר מס.

כעת בא השלב האחרון – היטל על בעלי הכנסות גבוהות ("מס עשירים"). ההיטל בגובה 0.5% חל על כל ההכנסה ברוטו, כאשר הכנסה זו גבוהה מ-30 אלף ש"ח בחודש, ולא רק על ההכנסה השולית. כללי ההיטל על מי ששכרו נמצא בתחום 30,000 עד 31,500 שקלים מוסיפים 10.5% לשיעור המס השולי. לעובד המועסק בישראל, שהמס השולי הרגיל החל עליו הוא 50% גורם ההיטל למס שולי של 60.5%. לעובדים בחו"ל ששכרם נמצא בתחום זה (6,520 עד 6,850 דולר) גדל מס ההכנסה השולי מ- 100% ל- 110.5%, ובתוספת דמי הביטוח הלאומי וביטוח בריאות הוא מגיע לשיא של 120.3%.

אין ספק שתוצאה זו שופכת אור חדש על הביטוי הידוע, "רחוק מהעין - רחוק מהלב". אם אתה מוצב בחו"ל, כעובד בשגרירות, כשליח של מוסד ציבורי או כנציג של חברה עסקית, ושכרך נע בין 6,000 ל- 7,000 דולר, כדאי לך לחשוב פעמיים לפני שאתה מבקש תוספת שכר. למען האמת, הורדת שכר יכולה להועיל לך יותר.

לכאורה מדובר בקוריוז, הפוגע רק באלפי עובדים מעטים, אך מעבר לחומרה שבתופעה זו עצמה, היא מצביעה על שני פגמים חמורים בחקיקת המס בישראל, פגמים שניתן למצוא לא רק בדוגמה שלפנינו אלא במקרים רבים נוספים. וועדת רבינוביץ' לא התייחסה לפגמים אלה, ולכן יש חשש שימשיכו להתקיים:

* בעיני מחוקק המסים, מס שולי של 100% הוא מצב סביר; אין כל רע בכך שבמקרים מסוימים כל ממונו של אדם יילקח ממנו כמס הכנסה. לפיכך אומר במפורש: על מס שולי של 100%, ולא חשוב עד כמה חריג המצב שבו מוטל מס בשיעור כזה, מתנוסס דגל שחור – יש לאסור לחלוטין היווצרות מצב כזה.

* בדומה לסוס שעל עיניו שמים כיסויי עור שאינם מאפשרים לו להביט ימינה ושמאלה אלא ישר נוכח פניו בלבד, גם מחוקק המסים, בעת שהוא עוסק במס מסוים, רואה אך ורק את המס הזה, ואינו שם לב למסים רלבנטיים אחרים. גם כאן יש לומר במפורש: בכל חקיקת מסים על המחוקק לדרוש שתוצג בפניו התמונה התמונה הכוללת – יש לראות את ההשפעה של כל המסים הרלבנטיים, השפעה שעלולה להיות רחוקה מזו של המס הנקודתי העומד לדיון.




כותב הדברים הוא דוד שי, ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן טק