העסקה התמוהה של אלתא ואלישרא

מאת יורם גביזון



שר התקשורת ראובן ריבלין עושה כל מאמץ להפריט את חברת בזק . ריבלין כה להוט למכור את השליטה בבזק עד שהוא מוכן לשחרר את חברת שמרוק מהתחייבותה שלא להשתתף בהפרטה הצפויה של בזק. שמרוק נטלה על עצמה את ההתחייבות בפברואר 2001 כשרכשה מידי מוטורולה 50% ממניותיה של חברת פלאפון תמורת 600 מיליון דולר.



שמרוק הפקידה אז מכתב שכלל את ההתחייבות כתנאי לאישור העסקה, וזאת על פי דרישתה של רשות החברות הממשלתיות. הרשות חששה כי האחזקה בפלאפון תקנה לשמרוק גישה למידע פנים בכל הקשור לאחד ממרכזי הפעילות המרכזיים של בזק ותרתיע מתחרים פוטנציאליים מהשתתפות במכרז.



ריבלין אינו מדקדק בקטנות, ומוכן למחול לשמרוק על התחייבותה זו. מעורבותו של ריבלין בתהליך ההפרטה כבר זכתה לביקורת, ולמרות זאת אין להכחיש את מחויבותו של ריבלין להפרטה, שהיא אחד מאבני היסוד של ממשלות ישראל בעשור האחרון.



ריבלין נחשב למקורבו של שרון, אבל בממשל הציבורי יש מסתבר גם דעות אחרות. ניתן היה לצפות שרשות החברות הממשלתיות תביע הסתייגות מכוונתה של חברת אלתא, שהיא חברה בת בבעלות מלאה של התעשייה האווירית, לרכוש מחברת כור 30% ממניותיה של חברת אלישרא לפי שווי חברה של 330 מיליון דולר. כחלק מהעסקה קיבלה אלתא אופציה עד סוף 2003, או עד להנפקתה של אלישרא, לרכוש 8% נוספים מהונה של אלישרא לפי שווי שוק זהה.



כור דיווחה על הפסקת המו"מ עם חברת אלביט מערכות על רכישת 24% ממניותיה של אלישרא ואופציה לרכישת עוד 6% ממניותיה של אלישרא לפי שווי חברה של 300 מיליון דולר; שווי זה גבוה פי 3.6 מההון העצמי של החברה, ומשקף מכפיל של 25 על הרווח הנקי של אלישרא בארבעת הרבעונים האחרונים.



העסקה שבה אלתא, חברה ממשלתית, רוכשת אחזקת מיעוט בחברת אלישרא תמורת 100 מיליון דולר היא צעד הפוך בתכלית למאמציה הניכרים של הממשלה להפריט כמעט בכל מחיר. העסקה נראית כמהלך לקראת הלאמתה של אלישרא, וזאת על ידי גוף שמומן שנים ארוכות על ידי הציבור במזומן ובערבויות לטובת המשך פעילותו.



התעשייה האווירית נדרשה שנים ארוכות לסיוע ממשלתי במאות מיליוני דולרים שקלים לצורך מימון תוכניות ההבראה רותם 1 ורותם 2, שהיו כרוכות בפיטורי 3,000 עובדים, וכן במתן ערבויות שיאפשרו לחברה בעלת מבנה הון רעוע את ההון החוזר להמשך פעילותה השוטפת ולממן השקעות כמו פיתוח מטוס המנהלים גלקסי.



עתה, לאחר שמצבה הכספי שופר, אין התעשייה האווירית מחלקת דיווידנד למדינה, אלא נכנסת לעמדת מיעוט באלישרא לפי תג מחיר שלא היה מקובל על מתחרתה העיקרית, אלביט מערכות. אלביט מערכות ביצעה בדיקת נאותות מקיפה לאלישרא וסירבה לרכוש את 24% ממניותיה תמורת 72 מיליון דולר, כלומר לפי שווי של 300 מיליון דולר.



לעומתה, מוכנה התעשייה האווירית להפקיד בידי בעליה של כור 100 מיליון דולר מבלי שהאחזקה תקנה להם שליטה בחברה. מנכ"ל התעשייה האווירית משה קרת הודה כי רכישת 30% אינה מקנה שליטה, ולכן אין משמעות לרכישת נתח גדול מ-25%. ואולם הוא צוטט כאומר שקיימים שיקולים אחרים. קרת לא פירט מה הם אותם "שיקולים אחרים", אך מותר לשער כי הבטחת עליונותה של התעשייה האווירית על פני אלביט מערכות בתחום המכ"ם והלוחמה האלקטרונית היא שיקול רלוונטי, ואפשר לשאול אם על הציבור לממן זאת.



בתעשייה האווירית אמרו שמדובר בעסקה מצוינת בשל הסינרגיה בין שתי החברות, שמתמחות בפיתוח מערכות ללוחמה אלקטרונית, וכן בתחום מערכות השליטה והבקרה, ומערכות הנתונים לטילים ולמטוסים ללא טייס. נימוק נוסף הוא שההסכם יפסיק את התחרות ביניהן במכרזים בינלאומיים. גם בהנחה שהתעשייה האווירית תשכיל למצות את הסינרגיה עם אלישרא, לא ברור כיצד העסקה הוכרזה ללא כל התייחסות של רשות החברות הממשלתיות.



אפשר להיזכר כיצד הרשויות הממשלתיות העבירו את בזק בדרך ייסורים של התדיינות שנמשכה חודשים רבים לפני שאושר לחברה להשקיע 8.5 מיליון דולר ב-16% ממניותיה של חברת הסטארט-אפ אקספרט. והנה, עסקה שעשויה להתוות את הכיוון העתידי של מיזוג התעשיות הביטחוניות ולסמן את התעשייה האווירית כגוף הממזג, עוברת ללא כל הכרזה פומבית על סייגים והתניות לביצוע העסקה.



אין זו הפעם הראשונה שהתעשייה האווירית מבקשת לרכוש אחזקה באלישרא, אלא שבתקופת המנכ"ל הקודם ירון יעקובס הובהר לתעשייה האווירית כי העסקה תאושר בתנאי שהתעשייה האווירית תתחייב שרכישת האחזקה לא תמנע או תציב מכשול לפני הפרטתה של התעשייה האווירית. ברשות החברות הממשלתיות העריכו כנראה באותה תקופה שרכישת אלישרא תהפוך את התעשייה האווירית למועמדת אטרקטיווית יותר לרוכש פוטנציאלי. ייתכן שכך הוא, אבל הפעם לא הוכרז לפחות פומבית על התניה כלשהי של עסקת התעשייה האווירית-אלישרא.



עברה של התעשייה האווירית מותיר מקום לספקות אם רכישת אלישרא תקדם את ההפרטה או תעכב אותה. הרעיון להפריט את התעשייה האווירית עלה עוד במחצית השנייה של שנות ה-90, כך שעסקת אלישרא עלולה להתגלות כשלב בדרך להלאמת התעשיות הביטחוניות וביסוסה של התעשייה האווירית שתוביל את התהליך כגוף בבעלות ממשלתית.



רשות החברות הממשלתיות בחרה שלא להגיב.