בית הדין לעבודה מנע מחברת אובליקור לעשות שימוש במניותיו של אחד ממייסדיה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשות השופטת אהובה עציון, הורה לחברת אובליקור ולחברה האם האמריקאית לא לעשות כל פעולה שהיא במניותיו של אורן גמפל, בכיר לשעבר בחברה.



אורן גמפל הקים ביחד עם ארז הנדלמן, הנמנה אף הוא על הנתבעים, את החברה וחברת האם. גם גמפל וגם הנלדמן מחזיקים במניות של החברה האם ומכהנים כדירקטורים בשתי החברות. הסכם העסקתו של התובע כולל הסכם לרכישה חוזרת של מניות החברה האמריקאית. בהסכם נקבעו תנאים ומועדים לאפשרות ביצוע הרכישה החוזרת של המניות, הזכות לרכישה חוזרת הותנתה על ידי החברה האמריקאית בתנאים מפורטים שעיקרם פיטוריו בשל "סיבה מוצדקת" ומעשים או מחדלים שונים כפי שפורטו בהסכם.



גמפל, באמצעות עו"ד איריס ורדי ממשרד עוה"ד נעמי אסיא ושות', טען כי פוטר מעבודתו מהחברה באפריל 2001, ועם הפיטורים הודיעה לו החברה כי החליטה לממש זכותה לרכישה חוזרת של מניותיו. שתי החברות הגישו נגד גמפל תביעה בארה"ב, בה ביקשו סעד הצהרתי לפיו פיטוריו של גמפל נעשו כדין, וזאת על מנת לקבל הכשר לרכישה חוזרת של מניותיו.



במקביל הגיש גמפל תביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב ובה הוא דורש מהחברה, מחברה האם וממנכ"ל החברה הנדלמן לשלם לו כחצי מיליון שקל, וכן להחזיר לו מניות שנלקחו ממנו, לטענתו, שלא כדין. התובע טען כי נותר עם 270,186 מניות בלבד (מתוך כמיליון המניות שהוקצו לו עם הצטרפותו), וכל יתר המניות נרכשו על ידי החברה האם ללא כל תמורה.



החברה הישראלית כפרה בכתב התשובה בכל טיעוני גמפל, וטענה כי אין לבית הדין לעבודה בישראל סמכות לדון בעתירה מכיוון שעבד באבליקור אינק שהיא חברה אמריקאית ועבודתו התבצעה בארה"ב. החברה טענה כי הפורום הנאות הוא בית המשפט בארה"ב, שם הוגשה תביעתה כנגד גמפל. באותה תביעה נטען כי גמפל הסב לחברה האמריקאית נזקים והפר את אמונה כדירקטור וכעובד, ועליו לפצות את המשיבה. לדברי החברה, פיטוריו נעשו כדין וכי המניות שבידיו אמורות לחזור לבעלותה.



בית הדין קבע כי המשיבים לא הביאו בפניו ראיות להוכחת טענותיהם בדבר מחדלים של המבקש, הפרת האמונים, מעילה באמון, נטילת כספים שלא כדין או כל מעשה שיצדיק את מימוש זכות החברה לרכישה חוזרת של המניות שבידיו.



עוד ציין בית הדין כי הוכח שגמפל הועסק על ידי החברה הישראלית, בהתאם להסכם העסקה שנחתם בישראל בו נקבע כי שכרו של גמפל ישולם בשקלים, וכי יחולו עליו דיני מדינת ישראל. לכן קבע בית הדין כי יחסי העבודה ונסיבות סיומם נתונים לסמכות שיפוטו.



השופטת ציינה, בנתינת הצו הזמני, כי אם לא ייעתר בית הדין לבקשת התובע, עלול המבקש למצוא עצמו במצב בו אין מניותיו בידיו, לאחר שהמשיבות יפעלו לרכישה חוזרת של מניותיו, כפי שהצהירו שיעשו.



מצד שני אומרת השופטת, לנתבעות לא יגרם כל נזק אם ינתן הצו המבוקש, אשר למעשה ישאיר את המצב הקיים על כנו ולא יהיה בו כדי להעניק יתרון בלתי מוצדק או רווח כלשהו למבקש.



בית הדין הורה לנתבעות שלא לעשות במניות התובע כל פעולה שהיא לרבות הקצאתן, מכירתן, העברתן או שיעבודן ולא לתת כל הוראה לנאמן המחזיק בהן אשר עומדת בסתירה לצו המניעה הזמני, עד למתן החלטה אחרת או עד למתן פסק דין בתובענה העקרית.



(עב 2119/02)