ביהמ"ש: אילי לילי תוכל להטיל עיקולים זמניים על חברת לוכסמבורג בארץ למרות שהתביעה תתנהל בשווייץ

ענקית התרופות אילי לילי זכתה בניצחון משפטי קטן, כאשר שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, שרה דותן, קיבלה את ערעור החברה על החלטת רשמת ביהמ"ש, שקבעה כי אין בסמכותה לאפשר לאילי לילי להטיל עיקולים זמניים על חברת לוכסמבורג תרופות בארץ, כשלמעשה התביעה בגינה נדרשים העיקולים תתנהל בשווייץ. לוכסמבורג היא חברה בת של מכתשים אגן .



דותן קובעת בהחלטתה כי "לאור שינויי העתים וההתפתחויות בחיי המסחר, בעיקר במישור הבינלאומי, והנטייה הגוברת לפשט את ההליכים בכל הנוגע לעזרה משפטית בין מדינית, לא יהא זה סביר למנוע ממתדיין הבוחר לפעול בהסתמך על תניית שיפוט זר את מימושו של פסק הדין שיתקבל".



ראשית הסיפור באפריל השנה, עת חברת אילי לילי, באמצעות עו"ד איתן לירז ממשרד שרף ארד בך ושות', פנתה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בבקשה להוציא צו עיקול על סך של כ-8.3 מיליון שקל מכספיה של חברת התרופות הישראלית לוכסמבורג תרופות, ששימשה כמפיצה לתרופותיה של לילי בישראל.



בקשתה של לילי נדחתה בתחילה משום שהוגשה בטרם הוגש כתב תביעה. כשבוע לאחר מכן הגישה לילי כתב תביעה וביקשה בצמוד לו את עיקול הכספים, ובקשתה התקבלה ע"י הרשמת שרה ברוש.



בכתב התביעה נטען כי בספטמבר 2000 הודיעה אילי לילי ללוכסמבורג, המשווקת את מוצריה בישראל מ-1968, כי בכוונתה להפסיק את ההתקשרות העסקית עימה. הסיבות לכך היו חוסר שביעות רצון מרמת השירותים שסיפקה לוכסמבורג ומתח הרווחים הגבוה אותו גבתה לוכסמבורג, שלטענת לילי היה גבוה מהמקובל בשוק הישראלי.



בעקבות הפסקת ההתקשרות, טוענת לילי, פעלה לוכסמבורג בחוסר תום לב ותוך פגיעה בה, וסירבה להעביר לה תשלום בעבור מוצרים שסופקו לה ע"י לילי.



לילי טוענת בתביעה כי חובותיה של לוכסמבורג כלפיה מגיעים לכ-1.78 מיליון דולר, וכי מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת, שכן לוכסמבורג הודתה בו בהזדמנויות שונות בכתב. עוד טוענת לילי כי למרות התחייבויותיה החוזיות סירבה לוכסמבורג למכור לה בחזרה את מלאי התרופות שלה שהיה מצוי בידי לוכסמבורג באותה עת, וזאת במחיר שנקבע בהסכם.



בנוסף, טענה לילי בכתב התביעה כי פתחה בהליכים משפטיים כנגד לוכסמבורג בשווייץ, לאחר שנכשל המו"מ בין הצדדים לפשרה. לילי מציינת כי התביעה וצו העיקול נדרשים לצורך אכיפתו של פסק הדין, במידה שיינתן כנגד לוכסמבורג בשווייץ.



בעקבות זאת פנתה לוכסמבורג, באמצעות עו"ד ישראל לשם, לביהמ"ש בבקשה לעכב ההליכים בתביעה, בנימוק כי תביעה זהה תלויה ועומדת בבית משפט בשווייץ, וכן ביקשה להסיר את העיקולים הזמניים. הרשמת ברוש, לאחר שקיימה דיון בשאלת סמכותו של בית משפט בישראל להטיל עיקול על נכסי חייב המצויים בתחום שיפוטו בגין תביעה המתנהלת במדינה אחרת, קבעה כי אין לביהמ"ש סמכות להטיל סעדים זמניים על לוכסמבורג שכן התביעה העיקרית תתנהל בשווייץ.



לילי עירערה על ההחלטה, וכאמור זכתה בערעור. השופטת דותן קובעת כי יש להעדיף את הגישה המרחיבה, המאפשרת לתת סעדים זמניים מכוח חוק בתי המשפט גם במקרה שכזה.



"בית משפט בישראל אינו נזקק בדרך כלל לנקיטת צעדים 'מהפכניים' ושינויים מרחיקי לכת, מכיוון שהמחוקק ומחוקק המשנה העמידו לרשותו מגוון של סעדים זמניים שמטרתם למנוע מצב בו התובע אשר זכה בפסק דין לטובתו ימצא עצמו מול שוקת שבורה לאחר שהחייב הבריח את נכסיו", קובעת השופטת.



השופטת מוסיפה כי היא התלבטה בשאלה האם לנוכח העובדה שלילי היא זו שבחרה בשווייץ כמקום להתדיינות עם לוכסמבורג, אין לראות בכך הבעת דעה כי היא מוותרת על זכויות שמעניק לה החוק הישראלי, אך בסוף היא מגיעה למסקנה שאין בבחירת הפורום כדי לפגוע בזכותה של המערערת לפנות לבית משפט ישראלי לקבלת סעד זמני, שישמש כלי עזר לביצועו של פסק הדין הזר לכשיינתן.



מכיוון שהרשמת קבעה בהחלטתה כי אין לה סמכות לדון בבקשת העיקולים, הורתה כעת השופטת דותן להשיב את התיק לידי הרשמת כדי שתדון בבקשות לגופו של עניין.