דן מרידור, לשעבר שר אוצר והיום שר בלי תיק, תמיד היה פוליטיקאי זהיר בדבריו ומתון בהתבטאויותיו. גם היום הוא שומר על המסורת, למרות שברור כי גם הוא לא מרוצה מהמצב הכלכלי ומדרך הטיפול של הממשלה במשבר. למרות המיתון, למרות המשבר הפיננסי בשווקים והפיחות המהיר, למרות בריחת הכספים לחו"ל ולמרות הביקורות ההולכות ומחריפות נגד הטיפול של שר האוצר סילבן שלם במשבר, מעדיף מרידור שלא למתוח ביקורת ישירה על "חברים בממשלה שאני עצמי יושב בה". אבל כאשר הוא פורש את משנתו הכלכלית ומפרט את המהלכים בהם צריך לנקוט, מתברר כי ככלכלן וכפוליטיקאי, מרידור הוא כמעט ההיפך מסילבן שלום.
-- מי האשם העיקרי במשבר - המצב הבטחוני או הפעולות של משרד האוצר?
"בעבודה שעשינו במסגרת ההכנות לכנס קיסריה, חישבנו שהמשבר הבטחוני-מדיני גרם לישראל נזק של כ-3% בתל"ג לשנה, כלומר, שללא המשבר הבטחוני היינו מסיימים את השנה עם צמיחה של כ-2%. צריך לשים לב שאנחנו מוציאים יותר כסף לביטחון, ויש רגליים לטענה שההוצאה הבטחונית אינה הוצאה חולפת - אנו נצטרך כנראה להוציא יותר לאורך זמן. ומדובר כמובן לא רק בהוצאות. המצב הבטחוני גורם גם לירידה בהכנסות, לירידה בצמיחה ולהתייחסות בעייתית של העולם הפיננסי כלפינו, וכל זה ביחד יוצר כדור שלג המתגלגל ומחמיר את המצב".
-- מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה את המצב הבטחוני הזה לאורך זמן?
"הנושא הבטחוני הוא חשוב יותר מכל השאר. אנשים נהרגים וזה יותר חשוב מהכל, יותר חשוב מכסף. למצב הבטחוני יש מחיר כלכלי כבד, אבל אין ברירה. אנחנו יכולים לעמוד בזה - כבר היינו במצבים קשים יותר בתקופות שבהן היה לנו הרבה פחות כסף. אי אפשר להרים ידיים - צריך לעשות הכל כדי לשפר את המצב הבטחוני, אבל מה שאסור לעשות זה לעצום עיניים ולא לראות את הבעיות כפי שהן. אני רוצה להגיד לך שאם יהיה שיפור בטחוני, אז לפי דעתי תפרוץ במהירות צמיחה מאוד מואצת. למשל, אם הגדר שבונים עכשיו תהיה אפקטיווית ולא יהיו פיגועים, זו דוגמה של שיפור כלכלי שיכול לעודד צמיחה".
-- רוב הביקורת הציבורית בתחום הכלכלה מתמקדת כיום במדיניות הפיסקלית של הממשלה. מה עושים?
"מוכרחים לחתוך. התחלנו בכך, אבל צריך לחתוך עוד ולא כל חיתוך שווה לחיתוך אחר. אסור לחתוך בסעיפים שיכולים להיות אלה שיוציאו את המשק מהמיתון. אני התנגדתי להעלאת תקרת תשלומי הביטוח הלאומי, ולקיצוץ בהשתתפות הממשלה בתשלומי המעסיקים, כמו גם להעלאת מס על העבודה - כי אין במהלכים האלה תמריץ לעידוד התעסוקה".
-- אז מהיכן מקצצים?
"מקצצים היכן שכואב - בתשלומי העברה. כל הסובסידיות למיניהן והקצבאות, שם צריך לקצץ. צריך לקצץ בקצבאות ילדים, לשנות את עיקרון החלוקה ולתת קצבה שווה לכל ילד. עדיף היה אפילו לתת קצבה גדולה יותר לילד הראשון מאשר לילדים הנוספים. גם החוק לעידוד השקעות הון לא נכון, כי הוא מעודד הון פיסי במקום לעודד הון אנושי. זה כמובן כואב, כי תשלומי העברה ניתנים לעניים והם יסבלו, אבל פשוט אין לנו כסף. צעד נוסף שחשוב לעשות והוזנח הוא כל נושא הרפורמות, שנתקע בשנים האחרונות. רפורמה במשק האנרגיה, החשמל, התחבורה הציבורית - התחילו לטפל בכל הדברים האלה בעבר, אבל לא המשיכו".
-- מה דעתך על תפקוד בנק ישראל במשבר האחרון ועל גובה הריבית?
"אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שנכנסנו למשבר מנקודת חולשה - עם אבטלה גבוהה וצמיחה איטית. ב-1993 שגה בנק ישראל כאשר השאיר את הריבית ברמה נמוכה, ורק מאוחר יותר התעשת. לאחר שביצענו ריסון פיסקלי בשנים 1996-1997, שגה בנק ישראל שוב - הוא היה צריך להוריד את הלחץ המוניטרי, אבל במקום זאת שמר על ריבית גבוהה. הדולר ירד אבל האבטלה היתה גבוהה והצמיחה חלשה. אילו היינו נכנסים למשבר הנוכחי עם אבטלה של 6%, הדברים היו נראים אחרת. לגבי המשבר האחרון, כנראה שבנק ישראל היה צריך להוריד את הריבית בשנה שעברה בצורה מתונה יותר, אבל אין לי ביקורת עליו בעניין הזה. צריך להבין שהריבית לבדה לא תפתור את הבעיה. ריבית עובדת רק על טווחים קצרים ועל השווקים, ואילו הדברים הריאליים נקבעים על ידי מדיניות הממשלה".
-- אתה היית השר היחיד שנמנע בהצבעה בממשלה על חוק הנגידים שהגיש האוצר. האם אתה מתנגד להצעת החוק, ואם כן - למה רק נמנעת?
"למרות לא מעט ויכוחים שהיו לי בעבר עם נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, אף פעם לא התלהבתי מהחוק. נמנעתי בהצבעה כי היתה הסכמה שהחוק ישונה אחר כך בוועדת השרים שהוקמה לעניין. בנק ישראל צריך אומנם להיות עצמאי, אבל אני חושב שלא ייתכן שהוא יהיה הגוף היחיד במדינה ללא פיקוח תקציבי. אפילו על בית המשפט העליון יש פיקוח, ואם היה עליו פיקוח תקציבי ציבורי - אולי היו נמנעות כמה מהפרשיות האחרונות, כמו פרשת הכספים שלקח הנגיד לשעבר פרנקל. יכול להיות שהפתרון הוא שלא יהיה רוב במועצת הנגידים לא לבנק ישראל ולא לאוצר, ולשון המאזניים תהיה בידי אנשי אקדמיה בכירים".
-- המשק סובל ממשבר אמון ביכולתה של הממשלה לעשות משהו. גם כאשר מתקבלות החלטות - בשוק לא תמיד מאמינים שהן ייושמו.
"אין ספק שצריך קודם כל ליצור בציבור תחושה שלממשלה יש יעדים כלכליים מוגדרים, ויותר חשוב מכך - שבתחום הכלכלי היא לא עוסקת בפוליטיקה. אני לא רוצה להתייחס לתפקוד האישי של מקבלי ההחלטות הנוכחיים, אבל כאשר אני הייתי שר אוצר (בשנת 1996 - א.א), עשינו קיצוץ יותר קשה עם קואליציה יותר קשה מזו הנוכחית, ואף אחד לא חשד לרגע שהמהלך הוא פוליטי. צריך תוכנית ברורה לתוואי גירעון יורד, אבל צריך לנסח אותה אחרת, בצורה שתטפל טוב יותר במה שעושה הממשלה בצד ההוצאות. ב-1991, כשר משפטים ולא כשר אוצר, אני הייתי זה שהעביר את חוק הורדת הגירעון".
-- אתה עדיין מתמקד בנושאים כלכליים, כמו בעבר?
"בתפקידי הנוכחי יש לי גם תחומי עיסוק אחרים, אבל אני יושב בוועדות ועוקב אחרי הנעשה. עכשיו ישבתי בראש הקבוצה שהכינה את החומר בתחומי השפעת הביטחון על הכלכלה עבור כנס קיסריה".
-- אם היו קוראים לך לחזור ל
"כשאני הייתי שר אוצר ערכנו קיצוץ קשה יותר עם קואליציה קשה יותר"
27.6.2002 / 11:53