"קיימת סבירות גבוהה שהונאות כאלה יתגלו בקרוב גם בישראל"

מאת עמי גינזבורג



ראובן קובנט, מי ששימש במשך 10 שנים, עד 98', ראש מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך הישראלית, וכיום מנכ"ל דן אנד ברדסטריט ישראל, כלל אינו מופתע מהשערוריות האחרונות שפוקדות את וול סטריט. "כבר לפני חצי שנה", אומר קובנט, "אמרתי בראיון עיתונאי שבתקופה של שפל כלכלי יש לצפות לעלייה בהיקף עבירות 'צווארון לבן'. הכוונה היא למניפולציות חשבונאיות מסוגים שונים".



ובכל זאת, ההיקף האדיר של ההונאות הכספיות שנחשפות באחרונה בחברות דוגמת וורלדקום ואנרון האמריקאיות, אינו זכור לקובנט. "מה שאנו רואים כעת הוא תוצאה של אובדן כושר ההרתעה של רשות ניירות ערך האמריקאית", הוא אומר. "ב-30 השנים האחרונות לא קרה דבר כזה, שחברות ענק, 'מגה-חברות', יעזו לבצע עבירות חמורות כל כך. החשש להיתפס והעונשים הכרוכים בעבירות כאלה, היו מספיק מרתיעים כדי למנוע מקרים כאלו בעבר".



קובנט אינו סבור כי אובדן כושר ההרתעה קשור בהכרח למחדלים שהיו או לא היו ברשות ניירות ערך האמריקאית (SEC). "העובדה שהדברים קרו מעידה על כך שחברות לא נרתעו מלבצע עבירות כאלה".



לדברי קובנט, הדרך לביצוע עבירות דוגמת אלה שנתגלו בוורלדקום עוברת כמה שלבים. מנהלים של חברה, הוא אומר, לא מגיעים כל כך מהר למצב שבו הם מנסים לנפח רווחים בהיקף של 3.8 מיליארד דולר, כפי שעשה מנהל הכספים של וורלדקום.



ההונאה בוורלדקום התבססה על תרגיל חשבונאי פשוט למדי. החברה סיווגה חלק מההוצאות ומהתשלומים השוטפים לחברות טלפון אחרות כ"השקעה". בכך הקטינה החברה את הוצאותיה השוטפות באורח ניכר והגדילה את רווחיה. בכך היא גם 'ייפתה' את תזרים המזומנים התפעולי, משום שההוצאה, שהיא תפעולית במהותה, סווגה כהוצאה לצורכי השקעה.



"לא ייתכן שרואה החשבון של וורלדקום לא הבחין בדבר כזה", קובע קובנט. "הרי ברור שההוצאה הזו אינה השקעה. איך ייתכן שההוצאות של החברה ירדו בצורה כל כך דרמטית ורואה החשבון שמבקר את הספרים לא יחקור ולא ישאל?".



רואה החשבון של וורלדקום, אגב, היה פירמת ארתור אנדרסן, שהורשעה באחרונה בשיבוש הליכי חקירה בפרשת אנרון. מי שחשף את ההונאה היה רואה החשבון החדש של וורלדקום, KPMG, שמונה לתפקידו במאי. בעקבות החשיפה פוטר מנהל הכספים של וורלדקום, סקוט סליוון, שהיה אחראי לרמייה.



קובנט, שעבד במשך 22 שנים כחוקר מקרי הונאה (10 שנים ברשות ניירות ערך הישראלית ועוד 12 שנה במפלג ההונאה במשטרה), טוען שבתהליך ההונאה ישנם שותפי סוד רבים בהנהלת החברה. הונאה אינה דבר שקורה סתם כך, וזו אינה גחמה פרטית של מנהל הכספים. ברור שגם המנכ"ל ומנהלים אחרים שותפים להונאה.



הונאה בסדר הגודל של זו שהתרחשה בוורלדקום, מסביר קובנט, נובעת לרוב מכך שהמנהלים הבכירים נמצאים במצוקה גדולה. הם רואים שביצועי החברה הולכים ומידרדרים, וחוששים שהיא תגיע לידי קריסה.



"מה שמניע אותם לרמות זה לא הכסף האישי, לא האופציות או המניות שלהם, אלא סיבות אחרות לגמרי", אומר קובנט.



"המנהלים של חברות הענק האמריקאיות רואים את עצמם חלק מהחברה ומזדהים אתה באופן מוחלט. הם קמים עם החברה בבוקר, הולכים לישון אתה בערב, ומקריבים את חיי המשפחה שלהם למענה. הם והחברה זה דבר אחד. הנפילה של החברה היא הנפילה שלהם. הפחד הגדול ביותר שלהם הוא שבעלי המניות ידיחו אותם וידביקו להם תווית של כישלון.



"המנהלים יעשו כל שביכולתם כדי להימנע מלפרסם אזהרת רווח. אזהרה כזו לא תעורר להם בעיות מבחינת הגילוי הנאות או מבחינת ה-SEC. אבל למעשה, המנהלים יודעים שאזהרת רווח, במיוחד בחברה ציבורית, שהדו"חות שלה חשופים לציבור, משמעותה שהספקים מתחילים לעכב סחורה, והבנקים מתחילים לסגור קוי אשראי. מכאן הידרדרות יכולה להיות מהירה מאוד.



"בהתחלה הם מנסים את דרכי הפעולה הרגילות. הם מנסים להגדיל את המכירות כמה שאפשר, ולהקטין הוצאות בהתאם. כאשר ממצים את האפשרות הזאת, מתחילים במה שנקרא 'חשבונאות יצירתית'. זה עדיין השלב הלגיטימי. המנהלים מנסים, למשל, להקדים את עיתוי ההכרה בהכנסות. באופן כזה ניתן להגדיל הכנסות באופן חד פעמי, לרבעון או שניים, בתקווה שבהמשך ההכנסות יגדלו באופן טבעי ואף אחד לא ירגיש במה שנעשה.



"השלב השלישי הוא השלב של היצירתיות החשבונאית הלא לגיטימית. כאן כבר מנסים להכיר בהכנסות, או להשמיט הוצאות, בדרך שאינה חוקית. "יש הרבה שיטות כאלה. אפשר למשל להשתמש בחברות בנות בחו"ל, מה שנקרא חברות offshore, שעל הדו"חות שלהן לא מתבצעת ביקורת, או שהביקורת עליהן מזויפת. החברות הבנות הללו מרוויחות כמובן הרבה כסף, והרווחים האלה מאוחדים לתוך הרווח של החברה האם.



"היצירתיות בתחום הזה יכולה להגיע רחוק. פעם אחת אפילו נתקלתי בחברה שמתחה את השנה שלה ל-13 חודשים, וכך הצליחה להראות תוצאות טובות יותר. כמובן שבשנה שלאחר מכן הכל מתגלה, אבל בינתיים אפשר להנפיק, לגייס כסף, לחלק אופציות, ולקוות שהכל יסתדר.



"מה שתמיד מנע את התרגילים האלה בוול סטריט, במיוחד אצל ה'מגה-חברות', היה כוח ההרתעה של ה-SEC. החברות הגדולות ידעו שבמקרה שהעבירות יתגלו הסנקציות יהיו כה חמורות, שהן פשוט נמנעו מכך.



"אז איך קרה שנעלמה ההרתעה? בעבר, חברות גדולות הגיעו למצב של קריסה רק לעתים נדירות. בשנתיים האחרונות, לאחר כל ההשקעות העצומות בתקשורת, מכרזי הדור השלישי והחובות האדירים שנצברו, ההסתברות לקריסה אצל חברות גדולות גדלה מאוד. המצב החדש הוביל חלק מהמנהלים לזיוף הדו"חות, תהליך שאין ממנו חזרה".



קובנט משוכנע שגם שוק ההון הישראלי אינו חסין מפני מקרי הונאה דומים. "קיימת הסתברות גבוהה שיש כיום בישראל חברה ציבורית שכבר עברה את השלב הלגיטימי של חשבונאות יצירתית", קובע קובנט. הוא מסתמך בכך על תנאי הסביבה העסקית הקשים שאתם מתמודדות החברות הישראליות, ממש כמו אחיותיהן בוול סטריט.



קובנט אינו חושב שהפרדת עסקי הייעוץ מעסקי הביקורת במשרדי רואי החשבון תפתור את בעיית ניגוד העניינים של פירמות ראיית החשבון. "גם בלא ייעוץ, ברגע שמי שמשלם על