הרשויות המקומיות לא מאמינות בביקורת

מאת מזל מועלם



המחוקק מייחס חשיבות רבה לקיומה של ביקורת פנימית ברשויות המקומיות, שתפקידה להבטיח את שלטון החוק ואת כללי המינהל התקין. אבל הרשויות עצמן מייחסות לביקורת הזאת הרבה פחות חשיבות 25 - מהן כלל לא מינו מבקר; בשש מועצות מינו מבקרים, אבל אלה לא הגישו דו"חות זה שנתיים; גם משרד הפנים,
שאמור על פי חוק לפקח על קיום הליך הביקורת ותקינותו, אינו פועל באופן מקיף ועקבי למילוי המטלה.



למבקר הפנימי ברשות המקומית נקבע מעמד מיוחד בחוק, המאפשר לו לדרוש ולקבל מכל עובדי הרשות, ללא הבדל מעמד או תפקיד (גם גופים עירוניים), כל מסמך על פי דרישתו. בנוסף, למבקר גישה לכל מאגרי המידע ברשות. זאת כדי לאפשר לו לבחון באופן אובייקטיווי את פעולת הרשות.



הבדיקה שערך המבקר בחודשים ינואר-ספטמבר 2001 כללה 15 עיריות ו10- מועצות מקומיות, וכן 150 רשויות שאליהן נשלחו שאלונים. בדיקת המבקר העלתה, כי בארבע עיריות (קלנסואה, קרית מלאכי, שדרות ותמרה) וב-21 מועצות מקומיות (מרביתן ביישובי מיעוטים במחוז הצפון) כלל לא מונו מבקרים פנימיים, כפי שמחייבת פקודת העיריות.



בשדרות, שהוכרזה לעיר בשנת 1996, החלו לפעול למינוי מבקר רק בעקבות ביקורת מבקר המדינה והתערבות הממונה על המחוז במשרד הפנים. מבקר המדינה כותב בדו"ח, כי הוא רואה זאת בחומרה. עוד התברר, כי בשתי עיריות ובשלוש מועצות מקומיות מונה מבקר פנימי שלא במעמד "עובד הרשות" כמתחייב, אלא על פי התקשרות חוזית. בחמש עיריות (לוד, נשר, צפת, אור עקיבא וכרמיאל) הועסקו מבקרים במשרה חלקית, בניגוד לצו. ברשויות קטנות (יבניאל, כנרת, כפר תבור, מגדל ומנחמיה) הועסקו מבקרים בהיקף מזערי של רבע משרה. משרד המבקר העיר על כך למשרד הפנים ודרש ממנו לאכוף מינוי מבקר בנפח משרה
גדול יותר, מכיוון שקיים חשש שהיקף הביקורת המוטלת על המבקר הפנימי יקשה עליו למלא את תפקידיו.



מבדיקת המבקר עולה, שגם במקרים שבהם מינתה הרשות מבקר פנימי אין הדבר מעיד שהרשות נמצאת תחת ביקורת: בשש מועצות מקומיות לא הגישו המבקרים דו"חות ביקורת שנתיים לראש המועצה, אף שחלפו שנתיים ושלוש שנים מיום מינוים.



ליקוי נוסף שעליו מתריע המבקר הוא העדר מעקב אחר תיקון ליקויים שהועלו בדו"חות מבקר המדינה: בארבע עיריות מעקב המבקרים הפנימיים אחר תיקון הממצאים היה חלקי בלבד, ובשבע רשויות מקומיות כלל לא ערכו המבקרים מעקב אחר תיקון הליקויים שנכללו בדו"חות שפירסם מבקר המדינה.



פקודת העיריות אינה מאפשרת למבקר למלא תפקיד ביצועי נוסף (מחשש של ניגוד אינטרסים). אך דו"ח הביקורת חושף כי בכמה רשויות מקומיות הוטל על המבקרים הפנימיים למלא גם תפקידים ביצועיים, בהם חקירות משמעתיות של עובדי הרשות המקומית. ב-15 מועצות מקומיות השלימו המבקרים הפנימיים
הכנסה בעבודה אסורה. אחת הדוגמאות לכך המובאות בדו"ח היא מועצת כפר שמריהו. זו העסיקה מתחילת 1999 מבקר פנימי שנבחר במכרז אך המשיך לעבוד במקביל כיועץ פרטי, מה שעלול לכאורה להעמידו במצב של ניגוד עניינים.



הרשויות גם אינן דואגות לכנס את ועדת הביקורת אחת לשלושה חודשים, כפי שמחייב הצו. הביקורת העלתה, כי ב-13 עיריות לא התכנסו כלל ועדות הביקורת בשנת 2000, וב-15 עיריות הן התכנסו פעם אחת או פעמיים. במועצות המקומיות המצב אינו טוב יותר: 45 מועצות לא כינסו כלל את ועדות הביקורת בשנת
2000. המבקר מציין כי לוועדת הביקורת חשיבות רבה, מכיוון שעליה הוטל התפקיד להגיש למועצת הרשות הצעות לתיקון הליקויים המועלים בביקורת.