בענף הטלקום לא ירדפו יותר אחר יעד צמיחה בלתי אפשרי

מאת סת שיסל



ב-6 בדצמבר 1999 החליפה AT&T את מנהל החטיבה הענקית שלה לשירותים לעסקים, מייקל קית, לאחר תשעה חודשים בלבד בתפקיד. יו"ר ומנכ"ל AT&T, מייקל ארמסטרונג, העביר את קית לחטיבת הסלולר של החברה מכיוון שלא הצליח בתפקידו הקודם. כעת אומרים מקורבים ל-AT&T כי קית הועבר מתפקידו, בעיקר משום שהחטיבה שלו לא הצליחה להשתוות ברווחיות מדווחת למתחרה הגדולה ביותר שלה, וורלדקום.



"הוא קיבל הוראה להשתוות להם והוא צעק על ארמסטרונג שזה בלתי אפשרי, ולכן הועבר מהתפקיד", אמר מקורב לקית בשבוע שעבר. "כעת מסתבר שהופעל עליו ועל AT&T לחץ שהיה מבוסס על הנחה שגויה. וכך קרה בכל התעשייה".



ההודעה של וורלדקום בשבוע שעבר, שלפיה הסתירה הוצאות בסך 3.8 מיליארד דולר, מאיימת למוטט אותה. הקורבנות רבים: עובדים, משקיעים, אפילו צרכנים. ואולם במובן מסוים ההשלכות המרחיקות לכת ביותר של הפעלולים הפיננסיים של חברות כמו וורלדקום, גלובל קרוסינג ו-Qwest הן הטלטלה והעלויות שכפו על חברות שניסו להתחרות בהן.



אכן, ייתכן כי אם AT&T לא היתה נמדדת ומודדת את עצמה לפי ההישגים של וורלדקום, ארמסטרונג לא היה פועל לפצל את החברה לשלוש חברות נפרדות.







"הביצועים שלנו נפלו משלהם, והרגשנו שזו אשמתנו", אמר ויליאם אסרי, מנכ"ל ספרינט, חברת שיחות החוץ השלישית בגודלה בארה"ב, בריאיון שנערך בשבוע שעבר. אסרי ואחרים אומרים כי מלחמות המחירים הקשות, שהלמו בתעשיית שיחות החוץ בשנות ה-90, נבעו מיעדי צמיחה לא הגיוניים - ובעצם בלתי אפשריים.



"לא הבנו מה אנחנו עושים לא נכון", אמר אסרי. "שאלנו את עצמנו, 'מה יש להם שאין לנו?'" המספרים מדגימים את הלחץ שהופעל על חברות יותר ותיקות. לדוגמה, ב-2001 היתה הרווחיות הגולמית של וורלדקום 62% וזו של קווסט 64%. ב-AT&T היא היתה 50% ואילו בספרינט - 51%.



בשבוע שעבר הודתה וורלדקום כי דיווחה על הוצאות כהשקעות - דבר שאיפשר לה להציג רווח במקום הפסד - החל מהרבעון הראשון של 2001. ואולם רשות ניירות הערך מנהלת חקירה בחשד לדיווח כוזב כבר ב-1999.



עלות המאמצים להדביק את הפער עם החברות מהירות הצמיחה הובילה לכמה החלטות דרמטיות. באוקטובר 2000 הודיעה AT&T על תוכנית לפצל את פעילותה לשלוש חברות נפרדות עם ארבע מניות שונות. היא עשתה זאת מסיבות רבות, וחלקן נראות הגיוניות לא משנה עד כמה היתה הגדולה ההונאה החשבונאית שביצעו מתחרותיה.



למרות זאת נראה כי לפחות אחת הסיבות היתה ההשוואה לוורלדקום. בחודשים לפני ההודעה על הפיצול, נחבטו מניות AT&T בידי משקיעים שחששו כי אסטרטגיית הכבלים של החברה שגויה. וול סטריט לא האמינה שפעילות הליבה של AT&T מנוהלת טוב כמו זו של וורלדקום.



"וול סטריט התאהבה בחבר'ה החדשים האלה, ולידם נראו AT&T וספרינט כחברות רופסות", אמר באוארד שטרן, מייסד חברת המחקר ינקי גרופ בבוסטון. "מעולם לא היתה שאלה של אמינות או איכות הרשתות, אף אחת לא השתוותה ל-AT&T .AT&T עשתה כמה צעדים לגיטימיים והשוק לא הכיר בערכם. לאמיתו של דבר הוא העניש אותה, וזו אחת הסיבות שהובילו לבסוף לפיצול הפעילות".



סגן יו"ר AT&T, צ'רלס נוסקי, אומר כי הפיצול נבע מכמה שיקולים, לא רק מחיר המניות. ואולם הוא הוסיף כי לעתים היתה התחרות בוורלדקום, על חיבתם של המשקיעים, מלאכה סיזיפית.



"היינו בוחנים את המספרים של וורלדקום לעתים קרובות", אומר נורסקי, "והיינו מתוסכלים כי מעולם לא הבנו כיצד הם עושים את זה".



חרף כל הבעיות של AT&T, במובנים מסוימים החברה המייצגת את התמורות והשינויים בתעשיית הטלקומוניקציה בעשרים השנים החולפות היא ספרינט, שהיתה בדרכה למיזוג עם וורלדקום, עד שהרשויות בארה"ב ובאירופה הביעו התנגדות.



היא החלה כחברת טלפוניה מקומית בקנזס ב-1899 ונהפכה בשנות ה-80 לחברת שיחות החוץ השלישית בגודלה בארה"ב ולשחקנית מרכזית בשוק הסלולרי. בשנות ה-90 הקדימו חברות שיחות חוץ צעירות את וול סטריט, בהן וורלדקום, Qwest וגלובל קרוסינג, בעוד הן מחללות שינוי בתעשיית שיחות החוץ והופכות את המוצר המרכזי למעין סחורה גנרית, כמו תירס.



בניסיון למלא אחר הדרישות של וול סטריט, החברות החדשות הורידו מחירים אך בכל זאת הצליחו לדווח על צמיחה מהירה בהכנסות. כל עוד נמשכה הבהלה לדוט.קום, שבעטיה גדל הביקוש לתמסורת נתונים, זו היתה מגמה בת-קיימא. אך כשהתפוצצה בועת האינטרנט פרץ משבר בתעשייה הטלקומוניקציה.



חברות השיחות המקומיות נהנו מיציבות יחסית. ובעוד חברות שיחות החוץ צופות בהכנסותיהן מתאדות, חברות הבל האזוריות וחברות מקומיות אחרות הצליחו לשרוד. כל המגמות האלה הן חלק מסיפורה של ספרינט.



ספרינט תמיד ניצלה את פעילות השיחות המקומיות שלה, החמישית בגודלה בארה"ב, כדי להפיק את המזומנים הדרושים למימון התרחבות בתחומים אחרים, כמו שיחות חוץ בשנות ה-80 וטלפוניה סלולרית בשנות ה-90. ואולם דווקא היציבות של פעילות השיחות המקומיות מנעה מספרינט מלדווח על צמיחה מטאורית, כמו זו של וורלדקום.



"היית צריך להיות כאן ב-1992, 1995, 1996, כשכל החבר'ה האלה מניו יורק עם השלייקס, אתה יודע בנקאי ההשקעות, באו לכאן ואמרו: 'אתה חייב להיפטר מהפעילות המקומית. היא לא צומחת מספיק מהר. היא מביכה'", נזכר אסרי מספרינט ומחייך.



להערכתו, אילולא הפעילות המקומית הזו, ייתכן שספרינט היתה נקלעת למשבר נזילות בשנים האחרונות. אך ברמה מסוימת הבנקאים צדקו. בשנות ה-90 לא הצליחה ספרינט להשתוות לחברות המלהיבות החדשות. וורלדקום ניצלה את העלייה החדה במניותיה כדי לרכוש את MCI, חברת שיחות החוץ השנייה בגודלה בארה"ב, ב-1998, ובאוקטובר 1999 הודיעה על עסקה לרכישת ספרינט ב-115 מיליארד דולר.



"באותה עת זו היתה תמורה מדהימה לבעלי המניות של חברות טלפוניה מקומית מהספר", אמר אסרי. ואז התמזל מזלו של אסרי, אך הוא לא הבין זאת. ב-2000 דחו הרשויות בארה"ב ובאירופה את העסקה, לאחר שהגיעו למסקנה כי וורלדקום תשלוט בנתח גדול מדי של השוק. "אנחנו חייבים להם תודה על כך", אמר אסר