סולומון שוקי הון: "הדולר ינוע בטווח של 4.7-5 שקלים במחצית השנייה של השנה"

"פער הריביות בין השקל לדולר מגדיל את האטרקטיוויות של השקעה בשקל בטווחים הבינוני והארוך, אך בטווח הקצר יש להביא בחשבון את פרמיית הסיכון שדורשים המשקיעים עבור השקעה בכלכלה הישראלית", כך כותבים כלכלני סולומון שוקי הון בתחזיתם למחצית השנייה של 2002. להערכת סולומון, "שער הדולר ינוע בטווח של 4.7-5 שקלים לדולר. ירידה מתחת לרף הנמוך מצדיקה הגדלת הרכיב המט"חי, ואילו פריצה מעל לרף העליון תומכת בהשקעה בשקל".



בסולומון מוסיפים כי "בתנאי חוסר הוודאות הנוכחיים כדאי להיצמד לאפיקים השקליים הקצרים שמניבים תשואה שנתית של עד 10%, ולנקוט באסטרטגיה שמרנית בכל הנוגע להשקעה באפיקים מסוכנים כמו מניות".



בנוגע לשוק המניות, מעריכים בסולומון כי חברות האחזקה עדיין לא סיימו את תהליך ההתאמה של שווי אחזקותיהן בשוק לשווי שלהן בספרים, חברות המסחר והשירותים סובלות מירידה בצריכה המקומית, חברות הטכנולוגיה סובלות מהמשך חולשה בביקושים כתוצאה מהמשבר בעולם וחברות הנדל"ן סובלות מהמשך המשבר בשוק המקומי. לעומת כל הענפים הללו, החברות היצואניות נהנות מגידול ברווחיות כתוצאה מהפיחות החד בשקל מתחילת השנה, אך סובלות במקביל מירידת ביקושים בכלכלה הגלובלית.



"ככל שירידות השערים נמשכות, ניתן לאתר מניות חבוטות שכבר נסחרות מתחת לערכן הכלכלי, ויניבו למשקיעים בעלי אורך נשימה רווחים נאים בטווח הארוך. אולם, בטווח הקצר עדיין לא ניתן לראות את השינוי שיביא לעליות משמעותיות בשוק המניות, ולכן יש לנקוט משנה זהירות, לשמור על רכיב מנייתי נמוך יחסית ולחכות לסנונית הראשונה שתבשר את קץ המיתון", כותבים כלכלני סולומון.



בסקירתם מתייחסים בסולומון למחצית הראשונה של 2002 בביקורתיות רבה כלפי מדיניות האוצר ובנק ישראל. "להורדת הריבית של בנק ישראל בסוף שנת 2001 היה אמנם חלק נכבד בתזוזת הכספים לאפיקים אלטרנטיוויים לשקל בשלב ראשון, אולם בהמשך התגלתה המנהיגות הכלכלית במערומיה לנוכח המשבר שהלך והתהווה בשוק המט"ח", כותבים בסולומון.



לגבי משרד האוצר, כותבים בסולומון כי "הוא שגה כבר בהתחלה בהערכות אופטימיות לצמיחת הכלכלה הישראלית השנה, ונאלץ להגיב באיחור לגירעון ההולך וגדל בתקציב הממשלה, ולבצע קיצוצים נוספים בתקציב 2002, שככל הנראה גם לא הסתיימו בשלב זה. בנוסף, אופן הפניית המשאבים בתקציב המקוצץ לא הוכיח עצמו ככזה המעודד צמיחה, כלומר לא בוצעה השקעה מוגברת בתשתיות על חשבון קיצוץ בתשלומי העברה וקצבאות". עוד אומרים בבית ההשקעות כי "המדיניות הפיסקלית הגיבה לתהליכים בדיעבד במקום לצפות אותם מראש, ומלחמות תקשורתיות בין בנק ישראל למשרד האוצר הביאו להעמקת המשבר ולאיבוד האמון של הציבור במנהיגות הכלכלית".