הסכמי ים המלח: הישג האוצר הוא בעצם כישלון

מפעלי ים המלח, שהיא חלק מכימיקלים לישראל (כיל), הינה החברה השישית בגדלה בתחום האשלג בעולם. בעקבות הגאות במחירי האשלג, שעלו בעשור האחרון מרמה של 100-150 דולר לטון ל-400 דולר לטון ויותר, רווחי החברה נסקו, וכיל חילקה דיבידנדים בהיקף עצום שהסתכמו בשנים 2009 - 2010 בכ-6.5 מיליארד שקל. בקופת החברה יש עוד כ- 7.6 מיליארד שקל הניתנים לחלוקה כדיבידנדים (לפי מאזן 2010). המדינה קיבלה רק פירורים מהמטמון הזה.

על פי ההסכם עם מפעלי ים המלח שאושר על ידי הממשלה, סוכם על פתיחה בהסכמה של 'מכתב השרים' משנת 1995 וכי שיעור התמלוגים יעלה ל-10% בעד כל כמות של אשלג שתימכר בשנה מעבר ל- 1.5 מיליון טון ולא מעבר ל- 3 מיליון טון על פי 'מכתב השרים'. כמו כן הממשלה התחייבה לא ליזום ואף להתנגד לחקיקה שתשנה את המיסוי על החברה.

האוצר הציג את הסיכום כהצלחה גדולה. לדברי שר האוצר, בעקבות ההסכם, חלק הממשלה ברווחי מפעלי ים המלח צפוי לעלות לכ-60%-55%, בדומה לאחוז שנקבע בוועדת שישנסקי לגבי רווחי חברות הגז. אלא שהאוצר שגה, ולשבחו, לאחר שקיבל תלונות מהציבור על שגיאותיו, תיקן את טעותו תוך 24 שעות. המשרד הודה כי הנתונים האמיתיים נמוכים הרבה יותר, וחלק הממשלה ברווחי מפעלי ים המלח יהיה, על פי האוצר בגרסה המתוקנת, כ-25%- 33.5%.

במילים אחרות, חלק הממשלה ברווחים שהאוצר ראה כשיעור הנכון, 55%- 60% לא הושג, והשיעור שיהיה בעקבות ההסכם נמוך בלמעלה ממחצית. לכן חייבים לתקן את ההסכם כך שחלק המדינה ברווחי מפעלי ים המלח יהיה אכן בסביבות ה-60%.

האוצר הציג כהישג את "פתיחה בהסכמה של מכתב השרים משנת 1995" (הדגשה במקור). אלא שאין כאן כל הישג לאוצר אלא כישלון. האוצר החליף התחייבויות שנתנו ב'מכתב השרים' שחלקן פג בשנת 2010 ושהיו מוגבלות רק להיקף התמלוגים, ואשר תוקפן המשפטי מוטל בספק, במחויבות ממשלתית לאי שינוי המדיניות הפיסקאלית החלה על החברה. מדובר בהתחייבות חדשה בעלת היקף רחב הרבה יותר עם השלכות כספיות עצומות ולטווח שלא הוגדר. התחייבות זו מונעת לדוגמה הקמת ועדה ציבורית או הטלת מס על רווחי היתר כפי שנעשה במשאבי הנפט והגז.

למרות שלטעמי אין למכתב השרים תוקף משפטי מחייב, עדיף היה לקבלו כפי שהוא, לדרוש תמלוגים בשיעור של 10% ממכירות האשלג מעל 3 מיליון טון לשנה ולא לתת התחייבויות חדשות. ההחלפה של 'מכתב השרים' במחויבות החדשה משמעותה, במונחים כספיים, וויתור על האפשרות למס רווחי יתר בהיקף של כ-250 מיליון דולר לשנה תמורת סכום של כ-20 מיליון דולר לשנה.

אציין שעמותת אדם טבע ודין ביחד עם התנועה לאיכות השלטון הגישו בגץ כנגד ההסכם.

1. לאשר את ההסכם אך ללא ההתחייבות החדשה בדבר שינויים נוספים במדיניות הפיסקאלית. לחילופין, לאשר את ההסכם עם ההתחייבות כשהיא קצובה בזמן, לדוגמה לשנה, וללא כל התניות.

2. להטיל על מפעלי ים המלח מס רווחי יתר בשיעור של 50% על הרווח לאחר מס חברות, בדומה למס שהוצע ע"י ועדת ששינסקי ונקבע בחוק.


3. לבדוק ולתקן את שיטת חישוב המכירות בשער המפעל (והתמלוגים בפועל) שהוגדר בשטר הזיכיון מ-1961 כאשר מחירי האשלג הין כעשירית ממחירם היום.

אמנון פורטוגלי - המכללה הכלכלית חברתית