לחץ מאסיווי?

כשהן נישאות על גלי הגיאות במגזר הטכנולוגיה העולמי הצליחו קרנות הון סיכון בארה"ב לגייס ממשקיעים סכום עתק של כ-145 מיליארד דולר בשנים 2000-2001, אבל בשנת 2002 מסתמנת תמונה שונה לחלוטין. במחצית השנה הראשונה של 2002 נראה שהקרנות החזירו יותר כספים למשקיעים מאשר גייסו מהם. ההחזר נובע כמובן לא מרווחים על השקעות מוצלחות, אלא מהחלטה להקטין את גודלן של הקרנות על רקע המשבר במגזר ההיי-טק העולמי.



מאז תחילת השנה החזירו 12 קרנות הון סיכון אמריקאיות למשקיעים סכום כולל, הנאמד, להערכת ה"וול סטריט ג'ורנל", ב-3.9 מיליארד דולר - הגבוה מהסכום של 2.2 מיליארד דולר שגייסו קרנות בארה"ב ברבעון הראשון של 2002, על פי נתוני חברת ונצ'ר אקונומיסט.



קבוצת קרנות ההון סיכון הבינלאומית וולדן אינטרנשיונל היא הקרן האחרונה שהצטרפה למגמה של המגה קרנות בארה"ב לקצץ בהיקף הכספים הנמצאים תחת אחריותם לאור המשך התנאים הקשים בשוק העולמי. במארס 2001 הצליח ליפ-בו טאן, מייסד ויו"ר וולדן אינטרנשיונל, להשלים בזמן שיא של חודשיים גיוס של מיליארד דולר, לאחר שדחה על הסף בקשות של משקיעים להזרים לקרן החדשה סכום של 1.5 מיליארד דולר. בסוף יוני 2002 החליט טאן, הנחשב לאחד ממשקיעי ההון סיכון הבולטים בעולם, להחזיר 250 מיליון דולר למשקיעים בקרן הנקראת Pacven Walden Ventures V.



ההנחה הבסיסית בתעשייה ההון סיכון היא שחלק מהקרנות פשוט נכנעו ללחצים של המשקיעים להחזיר חלק מהכספים כדי לקצץ בדמי הניהול שמקבלים השותפים. אבל אריאל לנדאו, שותף מייסד ומנהל את קרן ההון סיכון פמוט, טוען שההחלטה של קרנות אמריקאיות גדולות להחזיר כספים למשקיעים לא תמיד נובעת מלחץ של המשקיעים, אלא מראיה ניהולית נכונה לטווח ארוך.



לדבריו, הקרנות החדשות צריכות להשקיע את מרבית הכספים שגייסו בתוך תקופה של 3-4 שנים, אבל לאור המשבר הן מעדיפות מתוך שיקולים מושכלים, לנהל פחות כסף, לגבות פחות דמי ניהול, ועל ידי כך לחזק את הסיכוי להשיג הצלחות בעתיד - הצלחות המהוות את הבסיס לגייס כספים לקרנות חדשות בשנים הבאות.



רוני חפץ, מייסד ומנהל שותף של וולדן ישראל, טוען שההחלטה להקטין את הקרן האחרונה שגייסה וולדן אינטרנשיונל ל-750 מיליון דולר היתה יוזמה של הנהלת הקרן. במקור, מציין חפץ, תיכנן שליפ-בו טאן לגייס קרן של 600 מיליון דולר - כפול מהקרן הקודמת של וולדן - אבל אווירת הגיאות הגבירה את נכונות המשקיעים להצטרף באותה תקופה לגיוסי כסף עצומים של קרנות ההון סיכון.



אבל כיום, כאשר רוב השווקים סגורים ואין אפשרות לממש השקעות באמצעות הנפקות או מיזוגים או רכישות, אין לדעתו של חפץ, כל הגיון כלכלי לבצע השקעות ענק כמו בעבר, ומנהלי הקרנות מבינים שצריך לעבוד בצורה איטית וארוכה טווח: "פחות כסף יוצר פחות לחץ למצוא השקעות" ומאפשר להתמודד עם האתגר הגדול לעשות תשואה יפה על הקרן.



מנהל בכיר נוסף בתעשיית ההון סיכון טוען גם הוא שמנהלי הקרנות שהחליטו לקצץ בהיקף הקרנות החדשות לא עשו זאת כתוצאה מלחץ מאסיווי שהפעילו המשקיעים, אלא עקב הרגשה של חוסר נעימות ורצון לשמור על יחסים טובים עם המשקיעים. במקביל, התחזקה ההכרה של אותן קרנות שהמדיניות של קיצוץ משמעותי בהוצאות הננקטת ביחס לחברות הפורטפוליו צריכה לבוא לידי ביטוי גם בהורדה בעלויות של ניהול הקרנות.



מנהלי אותן קרנות ענק, שהחזירו חלק מהכספים למשקיעים, חיים לדעתו בתחושה ש"אין צורך להיות חמדניים וייתכן שזה אף מוגזם לנהל קרנות של מעל למיליארד דולר", וגם הם מתחילים להבין שהצלחתם בעבר לרשום רווחים מניהול של 200 מיליון דולר הופכת לבעיה לא פשוטה כשמדובר בסכומים כפולים ומכופלים. כשלון יבוא לידי ביטוי לא רק ביכולת לגייס קרנות חדשות בטווח הארוך, אלא בעיקר ברווחים של המשקיעים המוגבלים (LP) והשותפים הכלליים (GP) בטווח הבינוני.