בתל אביב תספורות - בירושלים דאגה לחברות

יש מידה מסוימת של אירוניה בעיתוי שבו בחר עודד שריג, הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, להסביר לחברי הכנסת עד כמה המצב בפנסיה של הציבור מניח את הדעת.

באותה שעה שבה הופיע אתמול שריג בירושלים, ישבו בעולם המקביל, בתל אביב, כמה מנהלי השקעות עם אנשי דלק נדל"ן כדי לחתום על מחיקת ענק במסגרת הסדר החוב של החברה. במקום אחר בעיר ספרו את המחיקות מהחוב של המיליארד שקל שהורעף על אמפל שבשליטת יוסי מימן, בשלישי העריכו מה יהיה על החובות של צים שבשליטת משפחת עופר שכבר ביקשה פעם אחת את עזרת הציבור, וברביעי חישבו את ההפסד על החובות של אילן בן דב שרכש את פרטנר בכספי ציבור.

שריג לא אוהב שעושים גלים חזקים מדי כי זה מרעיד לו את הענף ולכן גם את הסדרי החוב. מבחינתו זה עניין של "שברירי אחוזים". אתמול הוא הזהיר כי הורדת דמי הניהול ל-0.7% (לפי ההצעה של חברי הכנסץ חיים כץ ושלי יחימוביץ') תיצור בעיה קשה עד כדי פגיעה בחיסכון הפנסיוני. הוא הבטיח שבתוך שבוע-שבועיים יפרסם את התקנות החדשות על גובה דמי הניהול. "אנו מבקשים לצמצם את דמי הניהול, אך בצורה מדודה ופועלים בדרכים נוספות להפחתת דמי הניהול על ידי הגברת התחרותיות", אמר.

כבר זמן לא קצר שאנחנו כותבים כאן ששוק ההון נהפך אצלנו למנגנון שאחראי להעברת סכומי עתק ממיליוני חוסכים לכמה מאות מנהלים, אבל שריג בשלו. הוא בא לשמור על האינטרסים של תעשיית שוק ההון, מופע שלא היה מבייש את הלוביסט המקושר מכולם, בוריס קרסני, שגם הוא אגב פועל בשליחות איגוד חברות הביטוח.

כן, בימים האחרונים זוכה המתקפה על דמי הניהול למתקפת נגד. אחרי פגישתם המוזרה של ראשי חברות הביטוח עם הבוס של שריג, שר האוצר יובל שטייניץ, שבה ייללו קצת כמה מנהלים שלוקחים הביתה 5 מיליון שקל בשנה (כל אחד) על "העליהום התקשורתי" - יצאו בכירים אחרים בשוק ההון בקמפיין "בחו"ל זה עולה יותר". אתמול כבר שוגרה ממשרדו של היחצ"ן מוטי שרף (שגויס על ידי איגוד קופות הגמל) עבודה "מוזמנת" המשווה את יוקר דמי ניהול בכמה מדינות באירופה.

בקרוב נחזור לעבודה המוזרה הזאת, אבל בינתיים כדאי להתרכז בכישלונות האוצר בטיפול בדמי הניהול ובפתרונות הגרועים שהוא מציע לאורך השנים. השגיאה של האוצר ברפורמת בכר היתה המחשבה שתיווצר תחרות, מחשבה שהתנפצה בגלל חוסר טיפול במבנה השוק (חלק ממסקנות בכר כלל לא אומצו). זהו מבנה שוק שבו ככל שהאוכלוסייה חלשה יותר ומאוגדת פחות היא סופגת את המכות הקשות יותר ולמעשה "מסבסדת" את האוכלוסיות החזקות יותר. זהו מבנה שוק שבו סוכני הביטוח (שמעורבים בשיווק פנסיה לציבור) מתומרצים כשיעור מדמי הניהול כך שהם מרוויחים יותר ככל שהמסלול שהם מכרו לחוסך יקר יותר.

אחרי שנים של חוסר טיפול, דמי הניהול גבוהים מדי ואין תחרות - אין ניוד אמיתי בין מוצרים (אף אחד לא עובר מביטוח מנהלים לקרן פנסיה למשל) ואין ניוד בתוך המוצרים (אין העברת פנסיה מחברה לחברה), למעט בשוליים של הגמל. גם המסלקה הפנסיונית שעליה הכריז שריג כבר מזמן בחגיגיות ככזו שתפתור חלק גדול מהבעיות עדיין לא מתפקדת (חברות הביטוח התנגדו בתחילה גם לזה).

כעת הוחלט סוף-סוף באוצר לטפל בדמי הניהול, אבל בצורה "מדודה", לדברי שריג. מה זה מדודה? קביעת מקסימום של 1.5% בגמל עד 2015 (50% יותר מהממוצע כיום), ומקסימום של 1.2% מ-2015 (בדומה לממוצע כיום). מספרים כאלה לא יוזילו את דמי הניהול; ואם יש בעיה של יציבות (אגב, נפילה של חברה מנהלת, חס וחלילה, לא אמורה לפגוע בזכויות החוסכים), מדוע לא לדרוש מחברות הביטוח לשלם פחות למנהלים, ולחלק פחות דיווידנדים? ולמה לא לטפל במבנה המעוות של ההוצאות, כלומר בתשלומים לסוכני הביטוח ולבנקים? לו לפחות היו דמי הניהול מופנים לשיפור המקצוענות בניהול ההשקעות והשירות, היה אפשר להיות רגועים שהכסף של הציבור משרת מטרות נעלות.

ובכל זאת, יש צדק מסוים בדברי שריג. דמי הניהול הם באמת לא הצרה הכי נוראית בגזל הפנסיה של ציבור, ולעתים העיסוק בהם בא להסוות בעיות קריטיות, אך נפיצות יותר. השאלה הגדולה היא מי שולט בכסף הגדול של הפנסיה ולאן הוא מופנה. למה יותר מדי מקורביזם מעורבב בתעשייה הזאת ופחות מדי מקצוענות. למה מנהלי ועדות ההשקעות מוטים לטובת הבוסים שלהם, למה מאפשרים מנהלי ההשקעות שכר מנהלים גבוה כל כך בחברות שבהן הם משקיעים, למה בחלק מהחברות הדירקטורים עציצים והניהול חובבני ולמה יש עסקות בעלי עניין מפלות? כאן טמון חלק גדול מההפסד של הציבור בפנסיה.

השאלה היא גם לא כמה ימחקו כעת על החוב למימן, תשובה, עופר ובן דב, זה כבר עניין די סגור, אלא למה נתנו להם כסף כל כך בקלות. אלה בעיות שוועדת הריכוזיות, שבה ישב שריג, היתה אמורה לטפל - אך כשלה. ראוי שחברי הכנסת יעסקו גם בהן, אם כי זה יהיה הרבה יותר קשה: יהיו שם הרבה יותר לוביסטים והסיקור העיתונאי יהיה הרבה פחות אוהד.