4 צעדים לסיום השביתה במשק

הדרך לפתרון העוול המתמשך כלפי עובדי הקבלן בישראל עוברת רק דרך פתרון הוליסטי, שכולל שילוב ידיים. אם יחליטו כמה מהגורמים מרכזיים במשק לפתור את הבעיה, היא תיפתר ללא שביתות או הפעלת כוח. הנה ארבעה צעדים שיקרבו אותנו לפתרון הסכסוך:

1. העסקה ישירה והדרגתית של אנשים. באחריות: האוצר. האוצר יקבל את הנחת הבסיס של ההסתדרות כי העסקה ישירה היא פתרון מעשי, ישים וחשוב. אין מנוס אלא לתקצב את העברתם של מרבית עובדי הקבלן המועסקים על ידי הממשלה, במהלך הדרגתי בן חמש שנים, למודל של העסקה ישירה, כדי למנוע ניצול והחלשה.

עם זאת, כלי העבודה יושכרו מחברות חיצוניות, שיתחרו במכרזים. בשיטה זו העובדים ירוויחו שכרם כיאות, מבלי ששכר המינימום שלהם עולה (כפי שמציע האוצר), אך המדינה לא תתעסק בכלי העבודה שיספקו חברות הקבלן.

2. הקליטה תיעשה במודל המעניק מרחב ניהולי גמיש. באחריות: ההסתדרות. עופר עיני ילך את חצי הדרך לקראת האוצר, ולא ידרוש העסקה ישירה בתנאים הנוחים מאוד להסתדרות - דרך הסכמים קיבוציים כובלים. עיני יאפשר לאוצר לקלוט את העובדים במודל של העסקה ניהולית גמישה, כך שעובדים טובים יוכלו להתקדם ועובדים גרועים יפוטרו, ממש כמו בכל תחום אחר.

אחד החששות הגדולים של האוצר הוא מקליטת עשרות אלפי עובדים למגזר הציבורי, שיקבלו קביעות וישבו בנוחות, רגל על רגל. זו כמובן אינה הכוונה. עיני ידע לוותר בנקודה הזו ולאפשר מודל קליטה לא כובל, שיעורר הרבה פחות חששות ולא יהפוך את האדם השמן לשמן עוד יותר.

3. הימנעות מוחלטת ממכרזי הפסד. באחריות: החשב הכללי. אחת הרעות החולות, שמעודדות את הניצול, היא מכרזי ההפסד שמפרסמת הממשלה. בכל פעם שחברה זוכה במכרז הפסד בתחומי השמירה, הניקיון או בכל תחום אחר, היא מגלגלת אוטומטית את הפסדיה על גב העובדים.

מובן כי בעל חברת הקבלן לא נמצא שם לשם שמים, אלא כדי להרוויח - ואם הממשלה מקצה לו סכומים נמוכים מדי כדי לתת את השירות, הוא ילך לחוליה החלשה ביותר, ולא יעניק למשל ימי חופש או מחלה, הפרשות לפנסיה, תלוש משכורת או פשוט את שכר המינימום המגיע. כך אנו פוגשים את עובדי הקבלן שעובדים בשחור, ללא תלוש וללא זכויות. החשכ"ל צריך לבדוק היטב את המכרזים שאותם הוא מפרסם ולהקפיד שיהיו הוגנים וישרים. מכרזי ההפסד חייבים לעבור מן העולם - ויפה שעה אחת קודם.

4. תגבור דרמטי של מערך האכיפה. באחריות: התמ"ת והאוצר. הכלכלן ד"ר מומי דהן כבר הגדיר את ישראל "מדינה בעלת מערכת חוקית מפוארת ומערכת אכיפה מכוערת". ואכן, ללא מערך אכיפה משמעותי, שיבדוק שוב ושוב עד כמה מקפידות חברות קבלן - ומעסיקים בכלל - על זכויות עובדיהם, שום דבר אמיתי לא ישתנה.

כשבישראל 2012 מפעיל התמ"ת 100 פקחים, חלקם במשרה חלקית, על לא פחות מ-480 אלף עסקים פעילים, הפיקוח לא יכול להיות משמעותי. מעסיקים נצלנים יודעים את זה, ולכן מרשים לעצמם לפגוע בזכויות עובדיהם. עבור כל אלה שלא יכנסו למודל העסקה הישירה, וכדי להפוך למדינה הפועלת על פי הסטנדרטים של OECD, יש לשלש את מספר הפקחים ולהעניק להם את ה"שיניים" המתאימות. האוצר יתקצב את הנושא, התמ"ת יגייס את הפקחים ויכשיר אותם, ומאות אלפי עובדים יזכו במה שמגיע להם באמת.

ארבעת הצעדים, שדורשים קודם הן הבנה והן שיתוף פעולה בין הגורמים הרלוונטיים, יכולים להביא בעתיד הלא רחוק לסיומו של אחד הפרקים הקשים והעצובים של שוק העבודה ב-20 השנים האחרונות, לחזק עובדים מוחלשים, ולהחזיר קצת גאווה ואופק מקצועי לכלל העובדים במשק.