השאלה אם הישגי השביתה הצדיקו את מיליארדי השקלים שהמשק הפסיד, נמדדת בין היתר על פי גודל הציפיות ממנה. לפני כמה חודשים החל יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, את מסעו לשיפור תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן. המטרה העיקרית היתה מעבר להעסקה ישירה, כלומר שהממשלה (המעסיק הגדול במשק) תקלוט אותם ותתן להם מעמד של עובדים מן המניין, כדי שלא יישארו טרף לחסדי חברות הקבלן. הדגל הונף בעיקר עבור שני מגזרים: עובדי הניקיון והשמירה, המגזרים החלשים והמנוצלים ביותר במשק - כ-200 אלף איש, מהם 70 אלף עובדים במגזר הציבורי.
סולידריות חברתית מרשימה
כמה עובדי קבלן אכן ייקלטו במגזר הציבורי לאחר ארבעה ימי שביתה סמי-כללית? במקרה של עובדי ניקיון ושמירה מדובר בפחות או יותר אפס. עובדי השמירה הוחרגו מההסכם כבר בתחילתו בעקבות פעילותו הנמרצת של האינטרסנט הגדול מכולם, חברות האבטחה, שבאופן לא מפתיע אינן מעוניינות לירות לעצמן ברגל ולסגור את הבאסטה. חברות הניקיון, לעומתן, שהסכימו לקחת חלק מההסכם, ואולם האוצר הודיע כי עובדים אלה לא יכללו בו. כך, החריג עיני, מלה יפה לנטש, את עובדי השמירה כבר בתחילת הדרך.
עובדי הניקיון דווקא היו אמורים להיות חלק מן ההסכם, אלא שגם הם לא ייקלטו במגזר הציבורי. גם אחרי השביתה הגדולה לא נמצא עובד ניקיון שהוא עובד מדינה. כן ייקלטו עובדי סיעוד (ובהם מספר סמלי של עובדי ניקיון שעובדים במוסדות סיעודיים), שעליהם מדברים הצדדים למשא ומתן כבר יותר משנה, לצד עובדים מן הפרקליטות ועובדי מחקר. האם זהו הישג משמעותי? ספק.
במקביל, ההסתדרות גאה על מה שהיא מכנה שיפור התנאים. בעוד שהפנסיה, ימי ההבראה וקרן ההשתלמות של עובדי הקבלן יוצמדו לתנאים של עובדי המדינה, הרי שבתחום המשכורת העניין שונה. לפי ההסכם החדש, ייהנו עובדי הקבלן משכר מינימום גבוה יותר של 4,500 שקל ברוטו בחודש ו-4,700 שקל למפקח, הכל החל במאי 2012.
ואולם מבט להיסטוריה הקרובה של הסכמי השכר בישראל מגלה כי שכר המינימום כבר עלה עבור כלל עובדי המשק בנובמבר 2010 - הישג יפה של עיני, שלא עלה לנו בשביתה כללית. לפי אותו הסכם, הפעימה הראשונה היתה ביולי 2011, אז עלה השכר ל-4,100 שקל, ובפעימה הבאה, באוקטובר 2012, יעלה השכר ל-4,300 שקל. עד יולי 2013 הוא יעלה, במקביל לעובדי המגזר הציבורי, בעוד כ-3.5%, קרי: כ-4,650 שקל. כך יוצא שעובדי השמירה והניקיון ירוויחו למעשה, על פי חוק, פחות או יותר את אותו שכר המינימום שירוויח כל עובד אחר. איפה ההישג החדש? שאלה מצוינת.
לפי סעיף נוסף בהסכם, ההסתדרות והאוצר החליטו להקים ועדה משותפת להסדרת עובדי "כתף אל כתף", כינוי לעובדים שעושים את אותה עבודה, אך מקבלים תנאי שכר שונים. הוועדה תהיה זו שתחליט - אם יוחלט - לקלוט את העובד או לא. במידה שיוחלט לא לקלוט את העובד, ייאסר על הארגון לקלוט עובד אחר במקומו, כדי למנוע את תופעת הדלת המסתובבת. הכוונה טובה, אך השאלה היא הביצוע, למשל: מהי הדרך לבדוק אם באמת לא נקלט עובד אחר? את זה עוד נצטרך לגלות.
האם מצבם של עובדי הקבלן השתפר בעקבות השביתה? כנראה שכן. ההישג הגדול של עיני היתה יצירת הסולידריות החברתית המרשימה, וכמובן העלאת המודעות לעניין כפי שאיש לא עשה לפניו. סביר להניח שאחרי שהמושג "עובדי קבלן" עלה לכותרות תהיה פחות עבריינות בתחום, פחות מכרזי הפסד ממשלתיים ייצאו לדרך ויותר פקחים יסתובבו בשטח וישמרו על זכויות העובדים.
עד כאן טוב ויפה, אלא שהבעיה לא נפתרה באמת. היא אפילו לא קרובה לפתרון: מאות אלפי עובדי קבלן יהיו גם אחרי השביתה נתונים לחסדיהן של אותן חברות, שהוכיחו כי אין להן שום בעיה לנצל אותם כדי לשלשל עוד כמה שקלים לכיסיהן. הדרך עוד ארוכה לתיקון העוול בן עשרות השנים, והשביתה הגדולה הזו היתה רק צעד אחד קטן מדי.